בית המשפט העליון דחה (יום ג', 5.1.16) את ערעורו של הרב
יאשיהו פינטו, שנדון לשנת מאסר לאחר שהודה במתן שוחד של 200,000 שקל לתת-ניצב
אפרים ברכה ז"ל. פינטו ייכנס לכלא ב-16.2.16.
במסגרת הסדר הטיעון נקבע שהמדינה תבקש לגזור עליו שנת מאסר בפועל, ואילו פינטו ביקש להסתפק בעבודות שירות. השופט
עודד מודריק קיבל במלואה את בקשת המדינה וגזר על פינטו שנת מאסר. בערעור דנים השופטים
יצחק עמית,
צבי זילברטל ו
מני מזוז, אשר כתב את חוות הדעת העיקרית.
ניסיון ל"מקצה שיפורים" לדברי מזוז, דומה שפינטו ניסה בערעורו לסגת מההבנות אליהן הגיע עם המדינה בהסדר הטיעון, או לפחות לבצע בהן "מקצה שיפורים"- ועם כך אין להשלים. "יש לזכור כי המערער - אדם בר-דעת שכוחו רב לו ואשר נעזר על-ידי עורכי-דין מהשורה הראשונה - אישר בחתימת ידו כי חתם על ההסדר מרצונו החופשי, לאחר שקרא אותו והבין את תוכנו, משמעויותיו והשלכותיו ולאחר שנועץ עם עורכי דינו", אומר מזוז, ולפיכך צריך להיות ברור לו ולבאי-כוחו שאינם יכולים לחזור בהם מן ההסדר.
מזוז מזכיר, כי ערכאת הערעור מתערבת בענישה רק במקרים חריגים, ועוד פחות מכך - כאשר הענישה היא בגבולות הסדר טיעון. המקרה של פינטו אינו מצדיק חריגה מכלל זה, הוא קובע. במסגרת זו, אין מקום לבחון שוב את נושא מצבו הבריאותי של פינטו, גם לא לנוכח ההחלטה להמיר את עונשו של
אורי לופוליאנסקי לעבודות שירות בשל מצבו הרפואי.
עוד דוחה מזוז את הטענה לפיה מודריק החמיר עם פינטו משום שייחס לו "מרות" על ברכה, למרות שהדבר לא נזכר בכתב האישום. לדברי מזוז, בית המשפט חייב לתת משמעות לעובדות המופיעות בכתב האישום, ומאלה עולה שמערכת היחסים בין פינטו לברכה לא הייתה חברית, אלא זו שבין רב לבין מאמין. מערכת יחסים זו התאפיינה בהשפעה שהייתה לפינטו על ברכה, ויש חשיבות מיוחדת לכך שפינטו ביקש להעניק לברכה את התפילין בהם השתמש בעצמו. "המערער ביקש לנצל זאת לטובת רתימה של תנ"צ ברכה לסייע לו במסגרת חקירת העמותה", קובע מזוז.
זה לא "כשל בייצוג" מזוז דוחה גם את הטענה לפיה נפל פגם בהסדר הטיעון, משום שבאי-כוחו הקודמים של פינטו לא קיבלו לעיונם את מלוא חומרי החקירה. מדובר בטענות על כשל בייצוג, ולא כל סניגוריו הקודמים של פינטו התבקשו על ידו להגיב עליהן - כפי שמחייבת הפסיקה. מזוז מקבל את עמדת המדינה, לפיה באי-כוחו הראשונים של פינטו [בראשות עו"ד
אלי זהר] ביקשו להסתפק בשלב הראשון בעיון בחומרי החקירה ולא ביקשו לצלם אותם, מחשש להדלפות.
מזוז מוסיף בנקודה זו: "בנסיבות אלה ברור בעליל כי אין מדובר כלל במקרה של 'כשל בייצוג', אלא בניסיון בדיעבד למצוא פגמים בהחלטות שהתקבלו בזמן אמת במודעות מלאה, כחלק מהמהלך של המערער, עליו עמדתי לעיל, ל'מקצה שיפורים'.
"ראוי לשוב ולהזכיר כי המערער יוצג למתחילת ההליכים על-ידי סוללה של סנגורים מנוסים מהשורה הראשונה. אלה הם אותם עורכי דין אשר השכילו להשיג עבור המערער את הסדר הטיעון המקל מאוד עימו. חזקה על עורכי דין אלה כי פעלו לטובת לקוחם לפי מיטב שיפוטם, וחזקה גם על המערער - שאינו אדם נבער מדעת בלשון המעטה - שהדברים נעשו על דעתו". פינטו עצמו הסכים להסדר, חתם עליו וחזר על כך בפני בית המשפט המחוזי. "אם ההחלטות שקיבל לא הניבו בסופו של דבר את התוצאה האופטימלית המקווה בעיניו, אין בכך ולא כלום עם 'כשל חמור בייצוג'", קובע מזוז.
הפר ברגל גסה את התחייבותו מודריק הביא בחשבון את הנסיבות המקלות - הפיכתו של פינטו לעד מדינה, המצב הבריאותי שלו ושל רעייתו - ואין מקום להקלה נוספת, ממשיך מזוז. מצבו שונה מזה של לופוליאנסקי, שם נקבע שעצם המאסר יסכן את חייו; ובכל מקרה, אם יהיה צורך - יוכל פינטו לפנות לוועדת השחרורים, מציין מזוז.
התנערותו של פינטו מההסדר עימו - שכלל בין היתר את ההימנעות מהעמדתה לדין של רעייתו, למרות חלקה הכבד במתן השוחד לברכה - מעלה סימני שאלה לגבי התנהלותו בעתיד, מוסיף מזוז. הוא גם מציין, כי פינטו הפר ברגל גסה את התחייבותו שלא להתראיין. "גם אני סבור שרף הענישה המרבי לו התחייבה המדינה מקל מאוד עם המערער נוכח חומרת העבירות שביצע, ומותח עד לקצה את סבירות הסדר הטיעון", הוא אומר.
מזוז מסכם: "המערער, במישרין ובאמצעות רעייתו, ניצל את מערכת היחסים המיוחדת ששררה בינו לבין תנ"צ ברכה, שכיהן באחד התפקידים הבכירים והרגישים ביותר במשטרת ישראל, כחלק ממימוש תוכנית סדורה ושיטתית, שמטרתה לחלץ מתנ"צ ברכה מידע סודי מחקירות משטרה בעניינו של המערער, ואף לרתום אותו לסייע לו בחקירות אלה. כל זאת, כאשר המערער פועל ברקע לשיבוש הליכי חקירה ומשפט, בין אם באמצעות מתן טובות הנאה ובין אם באמצעות הפניית איומים כלפי עדים פוטנציאליים.
"מעשי המערער חמורים ביותר. המערער אומנם אינו נושא משרה שלטונית אך הוא דמות ציבורית בעלת כוח והשפעה. המערער הוא רב מוכר ונערץ על רבים שחטא בעבירות שוחד חמורות והחטיא אחרים שפעלו מטעמו, לרבות רעייתו. במעשיו ניסה המערער להטות מן השורה, להשחית ולרתום לצרכיו האישיים קצין משטרה בכיר".
"משחק בכתב האישום" עמית מוסיף: "המערער משחק בכתב האישום - צעד לפנים שני צעדים לאחור, הודאה לצד חתירה תחת ההודאה... לגבי העבירות שביצע המערער בתיק שבפנינו, אין למערער מעמד של עד מדינה, ומעמד זה ניתן לו בגין עבירות נוספות שביצע במסגרת מערכת יחסיו הנטענת עם ניצב ארביב. לא רק "כפל מבצעים" יש כאן, אלא שהמערער זכה לקבל את ההטבה בתיק שבפנינו, בדמות ענישה מופחתת, עוד לפני שנתן את 'התמורה' בתיק השני.
"נסיבותיו המשפחתיות של המערער אינן קלות, ודבריו בנושא זה בדיון שנערך בדלתיים סגורות מצאו מסילות לליבי. אלא שהמערער אינו בבחינת 'מודה ועוזב ירוחם', הוא לא השמיע עדיין אמירה נחרצת של 'נוֹעֵר כפיו מתמוֹך בשוחד', וכאמור לעיל הוא נוקט בדרך של מודה-לא מודה בנשימה אחת. מכל מקום, ההתחשבות בנסיבותיו של המערער כבר שוקללה אל תוך הסדר הטיעון ובאה לידי ביטוי בעונש שהושת עליו בערכאה קמא".
השופט צבי זילברטל הסכים עם מזוז ועמית. את פינטו ייצגו עוה"ד
אביגדור פלדמן, צבי ואתורי וימימה אברמוביץ, ואת המדינה - עוה"ד אריה טפר ומורן פולמן.
