העליון דבק בטעותו בנושא הראיות הנוספות נגד אולמרט

בית המשפט העליון אינו מתכוון לתקן מיוזמתו את הטעות העובדתית המהותית שנפלה בפסק דינו בעניינו של אהוד אולמרט בפרשת הולילנד. כך עולה מתגובת הנהלת בתי המשפט (יום ג', 5.1.16) לפניית News1 בנושא. המדינה הגישה בדצמבר 2014 בקשה לגבות ראיות נוספות נגד אולמרט, אותן סיפקה לה שולה זקן. בין היתר העידה זקן במשטרה, כי שמואל דכנר סיפר לה שאולמרט ביקש ממנו לסייע ליוסי אולמרט, ושהיא קישרה בין אולמרט לדכנר כאשר הראשון הודה לשני על מתן הסיוע. זקן גם הציגה תכתובת דוא"ל לעורכי דינה ב-2.7.13, היום בו סיפר דכנר על אותה בקשה של אולמרט, בה - לטענת המדינה - אישרה את גרסתו, זמן רב לפני שחתמה על הסדר הטיעון. בית המשפט העליון כלל לא החליט בבקשה זו של המדינה - לא לפני פרסום פסק דינו ולא במסגרתו. גביית ראיות אלו עשויה הייתה להותיר על-כנה את הרשעתו של אולמרט בקבלת שוחד בפרשה זו, שהייתה המרכזית בעניינו. אולמרט זוכה משום שארבעה מבין חמשת השופטים קבעו, כי יש סבירות לאפשרות שהוא לא ביקש את הסיוע וגם לא ידע עליו בדיעבד. למרות זאת, כתב השופט ניל הנדל בפסק הדין (בפיסקה 44 לחוות דעתו בנושא אולמרט), כי המדינה כלל לא הגישה בקשה לגביית ראיות אלו. קודם לכן (בפיסקה 43) ניתח הנדל את עדותה של זקן במשטרה וקבע, כי לא ניתן ללמוד ממנה שהיא אישרה את גרסתו של דכנר. הוא כותב: "זקן, לכל היותר – ואינני סבור כך – חיזקה את עדותו של דכנר. עדותה של זקן כשלעצמה אינה מוכיחה את התרחשות האירוע המתואר. אם זהו הבסיס להרשעה, הרי כבר קבענו כי עדותו המפלילה של דכנר – ודאי כעדות יחידה – אינה בעלת משקל. יוצא, כי זקן לא יכולה לחזק את אשר אינו עומד על רגליו הוא". בסוף פיסקה 44 כתב הנדל: "מלבד המחדל הדיוני, נראה כי לא הייתה הצדקה לגופה לקבלת מעין-בקשה כזו בנסיבות התיק דנא, אפילו הוגשה כראוי. כך בהינתן העיתוי, מהות העניין ואולי אף הצורך להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא אילו התקבלה הראיה ש'ביקשה' המדינה להגיש על-מנת לאפשר לסנגוריה חקירה בעניינה. המסקנה מכל האמור, לרבות העדר ראיה ישירה ועיקרית, היא שאין לראות בעדותה של זקן, לפיה אינה זוכרת את האירוע, משום חיזוק לעמדת התביעה". News1 שאל את דוברות בתי המשפט: "בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בפרשת הולילנד נפלה טעות עובדתית, כאשר השופט הנדל קבע - על דעת חבריו להרכב - שהמדינה לא הגישה בקשה לגביית ראיות נוספות בעניינו של אהוד אולמרט. ממילא כמובן גם לא ניתנה החלטה בבקשה. למעשה, בקשה כזו הוגשה ואף נמסרה תגובתו של אולמרט. כיצד מתכוון ביהמ"ש לתקן טעות מהותית זו?". תשובת הדוברות: "בית המשפט מדבר באמצעות פסקי דין והחלטות. ראה הפסקה האחרונה בסעיף 43 וכן שני המשפטים האחרונים בסעיף 44 לפסק דינו של השופט נ' הנדל". משמעות הדברים היא, שבית המשפט העליון דבק בטעותו העובדתית. יצוין, כי דבריו של הנדל לפיהם עדותה של זקן אינה משמעותית משום שאין להסתמך על עדותו של דכנר, לא התייחסו לראיה שכלל לא הייתה בפני שתי הערכאות: עדותה של זקן על שיחת התודה מאולמרט לדכנר. יתרה מזאת: הנדל אומר שאם הייתה מוגשת בקשה היא הייתה נדחית - וזאת, כפי שעולה מתיאור הדברים, מבלי שהוא וחבריו כלל ראו את הבקשה שאכן הוגשה. תמוה כיצד יכול הנדל לקבוע, כי בקשה הייתה נדחית - מבלי שדן בה ומבלי שקרא אותה.