שלמה בן-צבי, הבעלים לשעבר של העיתונים מעריב ו
מקור ראשון, ובני משפחתו ניסו לגבות מחברת מקור ראשון (הצופה) שבפירוק 37.6 מיליון דולר שהיו למעשה הלוואת בעלים, בעודם מציג אותם כהלוואה מסחרית. כך עולה מפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
דוד מינץ.
מקור ראשון הוקם בשנת 2007 בידי החברה לקידום מדיה יהודית. מפברואר 2011 היו מניותיה של זו בידי מוריס קונרד, חותנו המנוח של בן-צבי ומי שנחשב שנים למממן האמיתי של עסקיו, ובידי בנו (גיסו של בן-צבי), דייוויד קונרד. במאי 2013 הועברו המניות לידי בן-צבי, ובספטמבר 2014 מונה מפרק למקור ראשון שקרסה בעקבות הפסדי העתק של בן-צבי מרכישת מעריב.
חברת Business Systems Consultants הגישה למנהל המיוחד של מקור ראשון, רו"ח חן ברדיצ'ב, תביעות חוב בסך 37.6 מיליון דולר בטענה שהלוותה סכומים אלו למקור ראשון. ברדיצ'ב דחה את התביעה לאחר שקבע, כי מדובר בהלוואות בעלים שכן Business Systems Consultants הייתה גם היא בשליטתו של קונרד, ולפיכך היא האחרונה בתור לקבלת החוב כלפיה.
מינץ דחה (3.1.16) את ערעורה של החברה על החלטתו של ברדיצ'ב, תוך שהוא מאשר את קביעתו שמדובר בהלוואת בעלים - דהיינו כספים שבן-צבי ומשפחתו עצמם השקיעו במקור ראשון, אך כעת ביקשו לראות בהם הלוואה מסחרית וכך לגבותם יחד עם שאר הנושים. מינץ אומר:
"ה'הלוואות' היו חסרות מאפיינים משמעותיים הנלווים למתן הלוואות מסחריות בהיקף כה משמעותי, ולכל הפחות חתימה על הסכם בכתב ומראש כמו גם קביעת בטוחות להבטחת החזר ההלוואות. לכך גם מצטרפת העובדה שמדובר בסכומי הלוואה שהועברו עבור מר קונרד לטובת החברה שמר קונרד ובני משפחתו היו בעלי השליטה בה. במובן הזה, מדובר במקרה הדומה להעברת כספים בין קרובי משפחה, באופן המחייב נקיטת משנה זהירות טרם סיווגם כהלוואות.
"יתר על כן, מלבד טענות בעלמא, המערערת לא הביאה כל ראיה שיש בה כדי להבהיר את נסיבות מתן ההלוואות ואת האינטרס שעמד בבסיס החלטת המערערת להזרים כספים עצומים לחברה. המערערת אף עמדה כאמור על ניתוק הזיקה בינה לבין החברה, באופן המחדד ביתר שאת את התמיהה בדבר המניע להזרמת סכומי כסף משמעותיים לחברה.
"גם אם כוונת המערערת הייתה 'להציל' את החברה ולאפשר את המשך פעילותה (על אף שכאמור המערערת טענה, כי לבני משפחת קונרד לא הייתה כל יכולת לנווט את החלטות החברה וכלל לא הובהר למה לשיטתה חפצה המערערת 'להציל' את החברה), הרי שלא סיפקה המערערת כל הסבר לבחירתה לנקוט בדרך של מתן הלוואות כאמור. זאת שעה שהלוואה, מטבע הדברים, מקנה ביטחון כלכלי ויציבות רעועים לעומת השקעת הון בחברה בדרך של רכישת מניות".
מינץ מוסיף:"העובדה שלמערערת הועברו דיווחים שונים על מצבה הכלכלי ונפרש לפניה מצבה של החברה באופן שבו ניתן להניח כי המערערת ידעה כי החברה לא תהיה מסוגלת לפרוע את התחייבויותיה, מעלה סימני שאלה נוספים באשר לסיווגן של העברות הכספים כ'הלוואות'. אם אכן ידעה המערערת כי מצבה הכלכלי של החברה הינו בכי רע, אך גְדֵלה התמיהה מדוע בחרה להזרים לחברה סכומי כסף כה משמעותיים ללא הסדרה מדוקדקת ומפורשת מבעוד מועד של עסקת ההלוואה, לרבות קביעת בטוחות להבטחת השבתה".
Business Systems Consultants חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את החברה ייצג עו"ד
חגי אולמן, ואת ברדיצ'ב - עוה"ד שלום גולדבלט וליהיא יבלונקה.
