השאלה מי היה הראשון להגיש תביעה ייצוגית בעילה כלשהי היא בעלת חשיבות רבה, אך לא בהכרח מכרעת - קובע (יום ג', 12.1.16) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל.
בית המשפט העליון דחה את ערעורם של חברת לייטקום ובעליה, אבי ברק, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא לאשר אותם כתובעים ייצוגיים נגד בזק. הבקשה נגעה לרכישת מניותיה של
יורוקום בחברת yes, ובאה לאחר שלייטקום וברק הגישו המרצת פתיחה באותו נושא. בין שני ההליכים, הגיש גיל אמיד בקשה לתביעה ייצוגית באותו נושא, והשופטת
רות רונן קבעה שהוא שיהיה התובע הייצוגי, בשל חוסר תום לב שייחסה ללייטקום ולברק.
בעקבות הערותיהם של הנדל והשופטים
צבי זילברטל ו
ענת ברון בדיון בערעור, מחקו אותו לייטקום וברק. עם זאת, הנדל עומד בפסק דינו על מספר נקודות עקרוניות העולות מן התיק. לדבריו, איש אינו חולק על כך ש"יש לבחור בין הבקשות המתחרות שכן ניהול ההליך על-ידי שני הגורמים לא יתרום ליעילותו ולאיכות בירורו".
הנדל מוסיף: "ככלל, יש להעניק משקל - ולפעמים משקל רב - בהכרעה מעין זו, לגורם אשר הגיש ראשון את בקשתו לעומת המבקשים האחרים. אולם כלל זה אינו מכריע בכל מקרה. כלל נוסף הוא כי הגשת הבקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת מוקדם מדי ובטרם מיצוי ההליכים, תפעל נגד מי שמיהר להגיש ראשון. אין לעודד מרוץ מלאכותי כדי לזכות להיות הגורם שינהל את הליך התביעה הנגזרת".
במקרה הנדון, ממשיך הנדל, לא היה הכרח לקבוע שברק התנהל בחוסר תום לב - אך אין בכך כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור בהחלטה הדיונית של הערכאה המבררת. "מסקנת בית המשפט המחוזי בהליך דנן הינה אפשרית ומנומקת, והיא מהווה יישום פרטני של הכללים הרלוונטיים על נסיבות המקרה", מסכם הנדל.
את ברק ולייטקום ייצג
אופיר נאור; את בזק ייצגו עוה"ד
דניאל אברבנאל ושגיא שיף; את יורוקום ונושאי המשרה בה ייצגו עוה"ד גיל אוריון, אורית מלכא, ורדית זיגלבאום וגילי גרצברג; את הדירקטורים בבזק ייצגו עוה"ד
ניר כהן ואמיר בן-ארצי; ואת אמיד - עוה"ד רונן עדיני, אפי שאשא וסטס
(סולמון) שמיס.