במשפט פלילי ניתן לטעון להסתמכות על רשות מוסמכת, רק אם חוות דעתה היא ספציפית והתבססה על כך שהפונה העביר את מלוא הנתונים. כך קובע לראשונה (יום ג', 12.1.16) בית המשפט העליון בפסק דינו בפרשת פלד-גבעוני.
השופטים
יורם דנציגר,
נעם סולברג ו
דפנה ברק-ארז דנו בטענת ההסתמכות שהעלה טל יגרמן - הפיננסייר שעמד במרכז פרשות הגניבה והמרמה של עשרות מיליוני שקלים בחברות שנשלטו ונוהלו בידי
רפי פלד, אריה גבעוני ודוד הבי. יגרמן טען שפעל בהתאם לחוות דעת משפטיות וכי הדיווחים הנחוצים נמסרו לרשות ניירות ערך בטיוטת תשקיף שהוגשה לה. בית המשפט העליון דחה טענות אלו, הן במישור העובדתי והן במישור העקרוני.
דנציגר, סולברג וברק-ארז מציינים, כי עד כה לא הייתה הלכה מחייבת בנוגע לטענת הסתמכות על רשות שלטונית. הם קובעים את הכללים בנושא זה:
"כנקודת מוצא ניתן להזכיר את אמות המידה הכלליות לבחינת יסוד זה - נתוניו הסובייקטיביים של הנאשם, סוג העבירה, האמצעים שעמדו לרשותו של הנאשם לבירור הדין ומידת המאמץ שהקדיש לשם כך. בהמשך לכך, כמו בהקשר של ייעוץ משפטי פרטי נודעת חשיבות לכך שנותן חוות הדעת קיבל את מלוא הפרטים העובדתיים הרלוונטיים מצד הפונה, כמו גם ל'ספציפיות' של העמדה.
"עם זאת, יש לתת את הדעת גם על ההבדלים בבחינת טענה של הסתמכות על עורך דין פרטי אל מול הסתמכות על מצג של רשות שלטונית מוסמכת. כאשר מדובר בגורם שלטוני מוסמך פוחת החשש מפני 'חוות דעת מוזמנת', ולכן לכאורה מתעצמת טענת ההסתמכות, בהשוואה למצבים של קבלת חוות דעת מעורך דין פרטי.
"לעומת זאת, מתעוררים קשיים אחרים, הנובעים מן העובדה שרשויות המינהל נדרשות לתת מענה למספר רב של פונים; מכך שחלק מן התשובות הן תשובות 'ביניים'; ומהעובדה שבדרך כלל התשובות ניתנות מבלי שהן מלוות בייעוץ משפטי קונקרטי ביחס לכל מענה ומענה. לכן, כאשר אדם מבקש לפעול על-פי תשובה שקיבל יש מקום לבחון האם זו עמדה 'רשמית', כזו שניתן להסתמך עליה, להבדיל מהבעת דעה לא מחייבת.
"על כך יש להוסיף, כי נודעת חשיבות להבחנה בין מצב שבו אדם הסתמך על דבר מה שנאמר לו על-ידי הרשות במישרין, באופן 'אקטיבי', לבין מצב שבו ביקש להסיק מכך שהרשות לא 'מחתה' או מצאה לנכון להתריע על בעייתיות שעלתה מפנייתו ביוזמתה. ברי כי משקלה של טענת ההסתמכות יהיה גדול באופן משמעותי במצבים מהסוג הראשון".
דנציגר, סולברג וברק-ארז שבים וקובעים גם את הכללים להסתמכות על חוות דעת משפטית, ומאחדים בין שני פסקי הדין המנחים בנושא:
"על-מנת שיעוץ הניתן על-ידי עורך דין פרטי ישמש בסיס לפטור מאחריות פלילית, עליו להתבסס על מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית. בהקשר זה, נקבע שיש להניח בפני המייעץ את כל המידע שעשוי להשפיע בצורה כלשהי על עמדתו המקצועית, ובמקרים מסוימים אף יש לשים דגש בדיווח על עובדה 'חשובה', מחשש שזו תיבלע בבליל של נתונים.
"כמו-כן, נקבע כי העצה שעליה מבקשים להסתמך צריכה להיות רצינית על פניה, תוך מתן עדיפות לכך שתהא ערוכה בכתב. בנוסף, צוין כי יש לפנות לעורך דין בעל מומחיות בתחום שבו מתבקשת חוות הדעת, וכי על הייעוץ להיות ממוקד, ככל האפשר, בעסקה או בפעולה קונקרטית".
