|
1 |
|
| |
יתכן שאנגליה היתה במצב אחר לחלוטין במלחמת העולם השניה. ובכל זאת, במערכת הבחירות שלאחר המלחמה הוא הפסיד בבחירות. העם הודה לו מקרב לב, אך לא בקלפי. אולי חשב שראוי לתת לאיש המופלא הזה לנוח ממאמץ האדירים שהשקיע כמנהיג במלחמה ואולי חשב שמפלגה אחרת תתאים יותר לשאת בנטל השיקום ופירוק האימפריה שהיה תוצא בלתי נמנע של המלחמה.
נתניהו ראוי להערכה על מאמציו, ויש מידה של אמת בדבריו לגבי משקלן של הסנקציות. אבל צ׳רצ׳יל הוא לא, גם לא בן גוריון ובמבחן התוצאה נותרנו עם הסכם בעל אותו מקדם אי וודאות לגבי הפרתו בעתיד, עם נהירה אחוזת אמוק של כל המערב לעסקים עם אירן, משל היא אימפריה כלכלית נוסח סין ועם ישראל שהעולם בחר להתעלם לחלוטין מכך שמדינה חברה באו״מ מאיימת מעל בימתו בהשמדת מדינה חברה אחרת ואין פוצה פה ומצפצף.
מבחינה מעשית, חזרנו 10 שנים לאחור, כאשר אירן, במפגן מרהיב של דיפלומטיית שוק פרסי מוליכה שולל את הלבנים המטומטמים של המערב תוך שהיא שומרת על מרבית היכולות הטכנולוגיות המציבות אותה במרחק סיבוב בורג מיכולת גרעינית, שהרי לא מספר הצנטריפוגות חשוב, אלא היכולת הטכנולוגית והמדעית ,שהביאו אותה אל הסף הגרעיני כמעט בכוחותיה (שלא לומר מוחותיה) שלה. וזה עושה רושם בעולם, וכאשר העולם מסתכל על מצב המתימטיקה באיראן לעומת ישראל, ורואה כיצד מדינת עולם שלישי מצמיחה מתוכה תעשייה גרעינית בעוד מדינת העולם המערבי, חברה ב OECD מציגה מערכת חינוך הולכת ונחלשת, פערי הכנסות ושיעורי עוני מחפירים, אז העולם חושב במונחים של שווקים מתעוררים ולא שווקים דועכים. לכל התמונה הזו אחראי בנימין נתניהו, ומן הראוי שיפנה מקומו למישהו קצת פחות עייף, קצת פחות שחוק, עם קצת יותר מעוף שינסה להמשיך מכאן. אחר אם יהיה צורך להחזיר מנהיגים ותיקים, הרי תמיד יהיה לנו שמעון פרס זמין, שזקנתו עדיפה עשרות מונים על נעורי הנצח של נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
ישראל עם רם |
|
