חברה שסירבה לקבל אישה לעבודה בשל הריונה תפצה אותה בסכום המירבי הקבוע בחוק - 50,000 שקל - וגם תשלם הוצאות חריגות בסך 20,000 שקל. כך קבע (יום ב', 18.1.16) שופט בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.
לינוי דבח ביקשה להתקבל לעבודה כקופאית בחנות עוף והודו ברקת, אך הקופאית הראשית דחתה אותה כאשר הבחינה בהריונה. בעצת עורך דינה, התקשרה דבח כעבור יומיים לחנות, והפעם הקליטה את השיחה בה נאמר לה שאין מקבלים לעבודה נשים בהריון.
שגב דחה את ההשמצות האישיות של החנות נגד דבח וקבע, כי עדותה מהימנה - בעוד הקופאית הראשית כלל לא הובאה לעדות בניסיון לסתור את דבריה המפורשים. החנות גם לא הוכיחה את טענתה, לפיה הקופאית הראשית לא הייתה מוסמכת לתת לדבח תשובה כלשהי בנוגע לקבלתה לעבודה.
החנות הגישה נגד דבח תביעה שכנגד בסך 50,000 שקל בטענה ללשון הרע ולשקר מפגיע, אך שגב דחה אותה. הוא מזכיר, כי דברים הנאמרים בהליך משפטי נהנים מחסינות מוחלטת לפי חוק לשון הרע, ואילו "שקר מפגיע" אינו נמצא בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה. שגב הגיע למסקנה, כי מדובר בתביעה שהוגשה כמשקל נגד לתביעתה של דבח ובמטרה להרתיע את האחרונה. את דבח ייצג עו"ד רונן בן-צבי, ואת החנות - עו"ד ר. מנו.