שרת המשפטים,
איילת שקד, רומזת (יום ו', 29.1.16) שחוק יסוד החקיקה לא יקודם בקרוב. לדבריה, היא שוחחה על הנושא עם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, בין היתר על הדרך הפוליטית להעביר את החוק ועל הרוב הדרוש בפסקת ההתגברות.
בדברה בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי, התייחסה שקד לדבריו של ריבלין בפתיחת הכנס. בין היתר אמרה: "להעלאת אחוז החסימה אין שום קשר למשילות, היא רק פוגעת בייצוגיות. כחברת כנסת התנגדתי לזה, אבל הצבעתי בעד בשל ההסכם הקואליציוני. צריך לחזק את הכנסת ולא לצמצם את כוחה. לא תהיה חוקה לישראל ב-20 השנים הקרובות".
את רוב דבריה ייחדה שקד לסוגיית המינויים הבכירים בשירות הציבורי, והתייחסה בין היתר למינויו של
אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. היא פתחה בביקורת על המגבלות שהטיל היועץ היוצא,
יהודה וינשטיין, על מינויי בכירים [ובראשם מפכ"ל המשטרה ונציב שירות בתי הסוהר] ערב הבחירות האחרונות:
"נורמת עיכובי המינויים בשירות הציבורי אינה מגיעה משום מקום. היא נובעת מהפרשנות המוזרה שניתנה לחוק יסוד הממשלה בנוגע לעקרון הרציפות. במקום לאפשר לממשלה ליישם את מדיניותה ולפעול לטובת הציבור, היא נדרשת לעצור ולמעט בנקיטת פעולות שאינן הכרחיות. מתוך שלוש השנים האחרונות, שנה הייתה ממשלת מעבר. שוב ושוב נפגע האינטרס הציבורי, וכך אמרה גם הנשיאה
מרים נאור.
"את ערך המשילות החלפנו בערך ההתאפקות. תרבות ה'סייג לסייג' מחלחלת מטה אל העותרים הציבוריים, שרואים כי טוב וגם הם תורמים לפעולה לא יעילה של הממשלה ולבזבוז זמן. הסאגה המשפטית סביב המינוי של מנדלבליט היא דוגמה לטונים צורמים ולבזבוז משאבי ציבור הסובבים את עבודת הממשלה. אנחנו מתחילים להבין מדוע מצב המשילות גרוע כל כך, מדוע אנשים טובים מעדיפים להתרחק מתפקידים בכירים כדי להימנע מגלגול מיותר בזפת ובנוצות. כלל ממשלת המעבר מאיים לבלוע את כלל המשילות. המשילות בורחת לנו מבין האצבעות".
מכאן עברה שקד לעסוק במישרין במינויו של מנדלבליט: "העתירות הדחויות תרמו עוד קצת לצריבת שמו של מנדלבליט כמי שנגוע בפרשות כאלו ואחרות. בנוסף לכך, מחלקת הבג"צים, שני הרכבים של שופטים ואני נאלצנו לבזבז זמן שאפשר היה להקדיש לנושאים חשובים בהרבה. בעתירות נגד המינוי הועלו גם טענות מגוחכות כמו מספר המועמדים לתפקיד, יומן הפגישות של שרת המשפטים ושומו שמיים - היותו גיס של פעיל בבית היהודי. ביהמ"ש עושה עבודה מצוינת, אבל זה בכלל לא היה צריך להגיע לבית המשפט".
שקד סיכמה: "אסור שתמרור העצור יתפוס את מקומם של כלל סימני התנועה. הצידוק היחיד לקיומה של הממשלה מצוי בדבריו של
אברהם לינקולן על הממשלה של העם, באמצעות העם למען העם. לא רק ממשלת עותרים וממשלת יועצים, אלא קודם כל ולפני הכל ממשלה של העם, שנבחרה על ידו בהליך דמוקרטי ודואגת לענייניו".