איש לא השמיץ את אלשיך וקלינגר

רוני אלשיך ועפרה קלינגר היו המועמדים היחידים לתפקידים בכירים בעשר השנים האחרונות, שנגדם לא קיבלה ועדת טירקל מכתבי השמצה. כך מגלה השופט בדימוס יעקב טירקל (יום ו', 29.1.16). הוא דיבר בכנס של העמותה למשפט ציבורי. לדברי טירקל, "אתם לא מתארים לעצמכם את כמות מכתבי ההשמצה שיוצאת נגד מועמדים. יש גם מכתבי שבח, אבל כנהוג בעמנו מספרם קטן בהרבה". כאמור, שני המקרים היחידים בהם לא התקבלו מכתבים כאלו היו בענייניהם של המפכ"ל הנוכחי ונציבת השב"ס הנוכחית. טירקל הוסיף: "עצם חשיבותה של הוועדה הוא בעצם קיומה. המועמד יודע שהוא צריך להופיע בפני הוועדה, והשר יודע שהמינוי שהוא מציע ייבדק, ולא נעים אם הוא ייכשל. ביותר ממקרה אחד נפגשתי עם השר המציע, ניהלתי איתו שיחת רעים ואמרתי לו שלא תהיה תפארתו על הדרך הזאת. לפעמים זה הלך יותר בקלות, לפעמים לא, אבל בכל מקרה - אחר-כך המועמד הופיע ואמר שנמלך בדעתו". טירקל דחה את הביקורת שהוטחה בוועדה בנוגע למינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל, אשר נפל בשל עבירות הבנייה שביצע. בפיו של טירקל ביקורת משלו על מבקר המדינה דאז, מיכה לינדשטראוס: "הייתה ביקורת שטחית במידה מבהילה בתקשורת בנוגע למינוי של יואב גלנט, כאילו הוועדה לא בדקה. הוועדה שלנו, בלי סמכויות, כן חקרה וכן בדקה. מבקר המדינה הגיח עם איזו חקירה אחרי שכמעט סיימנו את עבודתנו. אבל לא זה העיקר. לבג"ץ יש מנגנון חקירה?". שופטת בית המשפט העליון, אסתר חיות, ציינה: "בישראל קורה לא אחת שכללים נקבעים רק לאחר אירוע שמותיר השלכות פוסט-טראומטיות, כמו בנושא מינוי היועץ המשפטי לממשלה שהוסדר רק לאחר פרשת בראון-חברון". לדברי חיות, קיימת השאלה "היכן יש למתוח את הקו המפריד בין כללים משפטיים לכללים אתיים. ישראל היא מדינה צעירה וטרם עיצבה תרבות שלטונית מובהקת ומהו אותו 'לא ייעשה כן במקומותינו'. לכן יש לעיתים טשטוש גבולות בין כללי אתיקה לכללי משפט".