בכירי הפרקליטות מחרימים את הנציבות

בכירי פרקליטות המדינה חדלו כמעט לחלוטין לשתף פעולה עם נציבות הביקורת, לאחר פרסום המלצות השופט בדימוס אליעזר גולדברג בנוגע לנציבות. כך מגלה (יום ב', 8.2.16) הנציבה, הילה גרסטל, בדוח השנתי שלה. גרסטל תוקפת את ארגון הפרקליטים בראשותה של לימור פלד, וטוענת שהוא פרסם הודעות לא נכונות על מסקנותיו של גולדברג. היא מוסיפה: "פרקליטי המחוז, המשנים לפרקליט המדינה ומנהלי המחלקות בפרקליטות לא הודיעו רשמית על אי-שיתוף פעולה, אך בפועל חדלו אף הם מלשתף פעולה כמעט לחלוטין". לדברי גרסטל, "ההתנגדות נובעת בעיקרה מתפיסה שגויה של חשיבות הביקורת, ככלל, וחשיבות הביקורת בפרקליטות על-ידי נבת"ם בפרט. נבת"ם עוסקת בביקורת על התנהלות הגופים שבידיהם מופקדות זכויות אדם החשובות ביותר והרגישות ביותר, וככאלה מרווחי הסובלנות והפשרות כלפי ליקויים ניהוליים והתנהלותיים אמורים להיות מצומצמים עד המינימום הבלתי-נמנע". גרסטל מתארת שורה של מקרים בהם מנעה הפרקליטות מן הנציבות את העיון בתיקים רלוונטיים, למרות סיכומים קודמים עימה. לדבריה, מצב זה פוגע בפרקליטות עצמה, שכן כך נמצאת בפני הנציבות רק התלונה ואין לה יכולת לבדוק האם הפרקליטות התנהלה כשורה. עוד היא מוסרת, כי הפרקליטות נמנעת - גם לאחר דוח גולדברג - מלענות לפניות הנציבות בנושאים פרטניים-מערכתיים, למעט אם אלו נוגעים לחבר הנהלה בפרקליטות. התוצאה היא חוסר יכולת לבדוק תלונות כאלו. לדברי גרסטל, למרות המאבק של הארגון, "ניתן לראות בבירור, כבר בנקודת הזמן הנוכחית, תמורות חיוביות בעבודה השוטפת של חלק מיחידות הפרקליטות: נכתבים נהלים, שגרות עבודה משתנות, וניכרת מודעות גבוהה יותר להיבטי ניהול ופעילות שונים". לדעת גרסטל, "ביקורת יסודית, מקצועית, ללא הטיות וללא פשרות תורמת ותתרום לשיפור הגופים המבוקרים ולחיזוק אמון הציבור בהם. ויודגש עוד. נבת"ם הוקמה באופן שבו הוקמה מתוך הבנה כי רק גוף חיצוני באופן מהותי וענייני (גם אם הוא מהווה חלק ממשרד המשפטים), יוכל להוביל לשינוי תרבותי ארגוני וניהולי בגופים המבוקרים המתנהלים שנים רבות באותו אופן, ללא דגשים ניהוליים בהקשר לביקורת ובקרה, לתיעוד, לנהלים ולתהליכי הפקת לקחים". גרסטל מתייחסת גם להמלצתו של השופט בדימוס אליעזר גולדברג להפריד בין הביקורת הפרטנית, שתישאר בנציבות, לבין הביקורת המערכתית, שתעבור לגוף ייעודי במשרד המשפטים: "הניסיון המצטבר בנבת"ם מגלה כי השילוב בין הביקורת המערכתית לבין תלונות הציבור מאפשר קבלת תמונה כוללת ומלאה יותר, בבחינת 'שלם העולה על סך חלקיו'. ממשק העבודה בין שני האגפים מבטיח היכרות מעמיקה ויסודית, ראיה הוליסטית, וקבלת תמונה מלאה ומהימנה על התנהלות הגופים".