נשיא בית משפט השלום בירושלים,
אביטל חן, קובע (יום ד', 10.2.16), כי
אהוד אולמרט ירצה בפועל חודש מאסר על עבירות השיבוש בהן הורשע. הוא סירב לקבל במלואה את עסקת הטיעון, לפיה כל ששת החודשים עליהם הוסכם ירוצו בחופף לעונשו בפרשת
הולילנד, אותו יתחיל לרצות בשבוע הבא (15.2.16).
חן הזכיר, כי פסיקת בית המשפט העליון מנחה את הערכאות הדיוניות לכבד הסדרי טיעון, אלא אם ההסדר לוקה בחוסר סבירות קיצוני, וכי הפסיקה גם קובעת שיש להימנע מחפיפה מלאה אלא אם יש הנמקה מיוחדת - שלא הוצגה בפניו במקרה זה.
"מתקשה אני לקבל את הסדר הטיעון לפיו אדם אשר חטא בשתי עבירות שיבוש חמורות מאוד, לא ירצה ולו תקופת מאסר קצרה במצטבר בגין עבירותיו אלה, שעה שהצדדים עצמם מסכימים, כי העונש הראוי בעניינו הינו שישה חודשי מאסר בפועל", אומר חן. "משמעותו האמיתית של ההסדר היא שהנאשם לא ריצה עונש מאסר כלל בגין עבירות השיבוש, ולזאת אין בידי להסכים".
"פגישה קשה ומשמעותית" חן ממשיך: "לטעמי היה ראוי לגזור, כי מחצית מהעונש בן שת חודשי המאסר תרוצה בחופף והיתרה במצטבר, אך עם זאת, חזקה עלי הוראת הפסיקה שלא להתרחק מן המוסכם בהסדר הטיעון יתר על המידה". הוא קבע, כי הסדר הטיעון אינו סביר באופן קיצוני בבקשה לחפוף את מלוא עונש המאסר. חן אישר את הקנס שהוטל על אולמרט - 50,000 שקל.
"מדובר בפגיעה קשה ומשמעותית בערך המוגן" שהוא שמירת טוהר ההליף המשפטי, אומר חן, וזאת בשל רום מעמדו של אולמרט, החשש שיורשע בשני תיקים חמורים מאוד, אופי הדברים שאמר לזקן והשפעתו עליה כמי שהייתה תלויה בו מבחינה כלכלית, וכן בשל מבחן התוצאה - "הטיית ההליך השיפוטי ומניעת גילוי האמת".
חן ממשיך ואומר, כי אולמרט השמיע כלפי זקן איומים מרומזים וזרע בליבה חששות לגבי הצפוי אם תחליט להעיד. הוא הבין את משמעות מעשיו, מדגיש חן, "אך לנגד עיניו עומד אינטרס צר ויחיד המתמצה ברצונו להציל את עורו מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו". לאור זאת קובע חן את מתחם הענישה בין שלושה לתשעה חודשי מאסר בפועל. בתוך המתחם, הוא ממשיך, העונש של שישה חודשים שנקבע בהסדר הוא סביר, בין היתר לנוכח עברו של אולמרט, החיסכון בזמן והודאתו.
בסך-הכל: 27 חודשים חן דחה את טענת ההגנה, לפיה ברירת המחדל שבחוק היא חפיפת עונשים. לדבריו, רק אם בית המשפט לא התייחס לאופן ריצוי העונשים, תהיה ברירת המחדל ריצוי בחופף - ולכן מדובר בכלל פרשני ולא בהנחיה מחייבת. דגם עקרון ההלימה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין מחייב שענישה על עבירות שונות תהיה מצטברת. הוא מצטט את פסיקת בית המשפט העליון, לפיה על עבירות נפרדות יש לתת עונשים נפרדים.
"העונש שעליו הוסכם בין הצדדים, לפיו ירצה הנאשם שישה חודשי מאסר הינו כאמור סביר, אך עצם חפיפתו המלאה של העונש עם עונש המאסר בע"פ 4456/14 [הולילנד] הופכת את העונש שאותו מבקשים הצדדים מבית המשפט לגזור, לעונש המצוי עמוק מתחת לרף הענישה הראוי, ואינו מתיישב עם עקרון ההלימה", קובע חן.
התוצאה המעשית היא, שנכון לעכשיו ירצה אולמרט 27 חודשי מאסר: 18 חודשים בפרשת הולילנד, שמונה חודשים בפרשת טלנסקי וחודש בפרשת השיבוש. בבית המשפט העליון תלויים ועומדים הערעורים ההדדיים בתיקי טלנסקי ומרכז ההשקעות, כאשר אולמרט מבקש לזכותו או לקבוע שעונשו בפרשת טלנסקי יהיה חופף לזה שבהולילנד, והמדינה מבקשת להחמיר את עונשו במרכז ההשקעות.
הקראת גזר הדין התעכבה ב-40 דקות, כאשר חן ניסה לשכנע את הצדדים להסכים להסדר טיעון שיכלול חודש של מאסר במצטבר. הסכמה כזו הייתה מונעת מאולמרט את האפשרות לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים על גזר הדין. לאחר ההקראה הביע סניגורו, עו"ד
אלי זהר, אכזבה מהחלטתו של חן ואמר שטרם הוחלט האם לערער.
אולמרט הודה שלחץ על
שולה זקן שלא להעיד במשפטם בירושלים (פרשות ראשונטורס וטלנסקי) ושלא לחתום על הסדר טיעון במשפט הולילנד, משום שחשש שעדותה תזיק לו. בדיון שלאחר הצגת ההסדר, הביע חן בגלוי את מורת רוחו מכך שאולמרט לא ירצה עונש מאסר כלשהו על עבירות השיבוש. המדינה נימקה את ההסדר בהודאתו של אולמרט ובחיסכון בזמן, אך חן העיר שאולמרט הודה משום שהדבר משתלם לו, ושלא היו למדינה קשיים ראייתיים לנוכח העובדה ששיחות השיבוש הוקלטו בידי זקן.
