חברת מועצת
הרשות השנייה, ד"ר
דליה זליקוביץ', מגלה כי "היקף הפרסום הסמוי של כל אמצעי התקשורת עומד על כ-140 מיליון שקל לשנה". מדובר בתחום שנמצא בצמיחה מתמדת בשנים האחרונות, בעיקר בגלל בטכנולוגיה שמאפשרת צפייה בתכנים תוך דילוג על הפרסומות. זליקוביץ' טוענת כי "למרות האיום בקנסות, שבדרך כלל משתלם לזכייני ערוץ 2 ו
ערוץ 10, הרשות השנייה אינה יכולה להתמודד כראוי עם הפרות החוק של תוכן שיווקי סמוי".
זליקוביץ', המרצה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א), דיברה (יום ג', 16.2.16) במועדון התרבות בבקעת אונו, אך לא כנציגה מטעם הרשות השנייה. היא הביעה תמיכה בשינוי החוק בנושא וב"הפיכת הפרסום הסמוי לחוקי תוך גילוי ויידוע הצופים שהם חשופים לתוכן שיווקי באופן ברור כדי למנוע בלבול ואי-הבנות". לדבריה, ישנן דרגות שונות של תוכן שיווקי סמוי, שהבולטת ביניהן היא שילוב המותג בסדרה בטלוויזיה, כאשר סצנות שלמות נבנות בהתאם לערכי המותג ולמסרים שהמפרסם רוצה להעביר. עוד הסבירה כי סוג הפרסום הסמוי הנפוץ ביותר הוא זה שבו קיים שילוב המוצר בתוך תוכנית טלוויזיה, כחלק מהתפאורה או שהמוצר אותו מבקשים לפרסם הופך באופן ישיר או עקיף לנושא השיחה או הדיון ה"מוזמן" באולפן.
החוק וכללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (סעיפים 83-81 לחוק, הדנים ב"תשדירי פרסומות") אוסר פרסומת סמויה. הצעתה של זליקוביץ', שלדבריה נתמכת במסקנות של מספר ועדות שבחנו נושא זה, מהווה לפיכך שינוי מהפכני של ממש במצב הקיים אם הפרסום הסמוי יהפוך לחוקי בתנאי, כאמור, שהצופים יידעו בבירור שהם נחשפים לתוכן שיווקי.