חברת דלק-מנטה תפצה ב-20,000 שקל אדם ששלח מכתב באמצעותה, ואשר זהותו נחשפה בצורה בלתי חוקית. החברה מצידה תגבה את סכום הפיצוי מיניב ברמי, אשר ניהל את סניפה בחצור הגלילית. כך קבעה (18.2.16) שופטת בית משפט השלום בטבריה, אילונה אריאלי.
פנחס דיין שלח בפברואר 2013, מסוכנות הדואר שמפעילה מנטה, מכתב אנונימי לרעייתו של מאיר רונדשמידט, מנכ"ל חברת מודגל שבה עבד באותה עת. במכתבו ייחס דיין לרונדשמידט התנהגות פסולה במישור המקצועי ובמישור האישי. זהותו של דיין נחשפה לאחר שברמה אפשר למוניר חיירס, עובד במנטה, לצפות בסרטי מצלמת האבטחה ולזהות את דיין כשולח. בעקבות זאת פוטר מודגל ואף נפתחה נגדו חקירת משטרה (שלא הבשילה לאישום).
דיין תבע 250,000 שקל מדואר ישראל ומדלק-מנטה. אריאלי דחתה את תביעתו נגד הדואר, לאחר שקבעה שאינו נושא באחריות כלשהי לאשר התרחש בסוכנות שמפעילה מנטה. לעומת זאת, התקבלה עקרונית התביעה נגד מנטה. אריאלי קובעת, כי מתן האפשרות לחיירס לצפות בסרטוני האבטחה היה הפרה הן של חובת הסודיות הקבועה בחוק הדואר והן של חוק הגנת הפרטיות.
למנטה ולברמי לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, ממשיכה אריאלי, שכן הדבר לא נעשה
בתום לב או למטרה כשרה כלשהי. מנטה נושאת באחריות שילוחית למעשיו של ברמי, שכן הוא פעל מטעמה - למרות שהפר את נהליה. בשל כך התקבלה הודעת צד ג' ששלחה מנטה לברמי. לצד זאת הוסיפה אריאלי, כי יש לייחס לדיין אשם תורם של 50% משום שעצם שליחת המכתב המכפיש הייתה מעשה פסול - אך לא ברמה המצדיקה לקבוע ש"מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" ולדחות לחלוטין את תביעתו.
אריאלי דחתה את רוב רכיבי תביעתו של דיין וזיכתה אותו רק בפיצוי של 40,000 שקל על עוגמת נפש, אשר הופחת במחצית בשל אשמו התורם. עוד זיכתה אריאלי את דיין בהוצאות של 11,000 שקל. את דיין ייצג עו"ד אברהם אמיר; את הדואר ייצג עו"ד מור חלד; את דלק-מנטה ייצגה עו"ד אירנה רבינוביץ; ואת ברמי - עו"ד עבאס אל-כרים.