שלדון אדלסון טוען, כי אינו מתערב בצורה כלשהי בתכניו של העיתון
ישראל היום, וכי אינו מעביר מסרים כלשהם מראש הממשלה,
בנימין נתניהו, לבעלי תפקידים בעיתון. הדברים נאמרים (2.3.16) בתגובתם של אדלסון והעורך הראשי,
עמוס רגב, לבקשתו של
רביב דרוקר לחשוף נתונים על שיחותיהם הטלפוניות עם נתניהו.
דרוקר ביקש מבית המשפט המחוזי בירושלים להורות למשרד ראש הממשלה לחשוף את מועדי השיחות ואורכן בשלוש השנים האחרונות. השופט
דוד מינץ נענה לבקשה, אך בית המשפט העליון הורה לו לשוב ולדון בה לאחר שיקבל את עמדתם של אדלסון ורגב. הללו הודיעו, באמצעות עו"ד דורי קלגסבלד, על התנגדותם לבקשה.
לדברי אדלסון ורגב, הם חברים אישיים של נתניהו מזה עשרות שנים, זמן רב לפני הקמתו של העיתון, והשיחות ביניהם נושאות אופי חברי ואישי בלבד. "שיחות אלו אינן נוגעות לעבודתו המיניסריאלית של ראש הממשלה. לכן תדירות, מועד ומשך השיחות הם עניינם הפרטי", נאמר בתגובה. השניים אומרים, כי הם חולקים עם נתניהו תחומי עניין משותפים רבים - היסטוריה, תרבות, דת, יהדות ופוליטיקה במקרה של אדלסון; והיסטוריה צבאית, מדינאות, ספרות וארכיאולוגיה במקרה של רגב.
השקפת העולם של אדלסון קרובה לזו של נתניהו, אך תדירות השיחות והפגישות בין אדלסון לנתניהו, כמו גם תוכנן, נותרו כשהיו לפני הקמת העיתון - נטען עוד. "אדלסון אינו מעורב בניהול העיתון ובוודאי אינו מעורב בתכני העיתון", ושיחותיו עם בכיריו הם בעיקר תפעולים-כלכליים; הוא אינו דובר עברית וממילא אינו קורא את ישראל היום, אומר קלגסבלד.
"ההשערה כי מר נתניהו ומר אדלסון משוחחים על תוכן העיתון ועל תכנים שיש לפרסם או להימנע מלפרסם בעיתון היא חסרת כל בסיס", טוען קלגסבלד. "מר אדלסון אינו משפיע על תכני העיתון, לא באופן ישיר ולא באמצעות העברת מסרים לבעלי תפקידים בעיתון. שיחותיו של מר אדלסון ומר נתניהו אינן מוצאות את דרכן לעיתון ואינן באות לידי ביטוי בו. מתקיים ניתוק מוחלט בין שיחות אלו לבין התכנים המתפרסמים בישראל היום".
עוד נטען, כי מסירת המידע המבוקש תהווה פגיעה בפרטיותם של אדלסון ורגב - שהם אנשים פרטיים; הם אינם מעוניינים שניתן יהיה להשוות את היקף ההתקשרות בינם לבין נתניהו לזה שבינם לבין אנשים אחרים. עיתון אינו גוף ציבורי שחוק
חופש המידע חל עליו, ואילו לגבי נתניהו נאמר, כי כשם שנפסק שאין מקום לגלות את פגישותיו הפרטיות של איש ציבור - כך אין מקום לגלות את שיחותיו הטלפוניות הפרטיות. עוד אומר קלגסבלד, כי בשל לוחות הזמנים השונים של השלושה, חלק ניכר מההתקשרויות הוא רק השארת הודעות.
טיעון נוסף הוא, שמסירת המידע תהווה פגיעה בחיסיון העיתונאי, שכן דרוקר עצמו נימק את בקשתו ברצון לראות האם יש קשר בין מועדיהן של השיחות לבין פרסומים שונים בישראל היום. אפילו אם השיחות בין השלושה כוללות גם היבטים מקצועיים ולא רק היבטים אישיים, הרי שמדובר בחשיפת מקורות עיתונאיים - וזו נאסרה בידי בית המשפט העליון.
נתוני התקשורת הם הגרעין של החיסיון העיתונאי, טוען קלגסבלד, משום שהם המעידים האם פלוני הוא מקור או לא. "החיסיון העיתונאי נועד בדיוק לחסום את האפשרות להראות את הקשר בין שיחות עם מקור פוטנציאלי לבין פרסומים מסוימים בעיתון. לכן טעם זה אינו יכול לשמש כטעם להסרת החיסיון". אין עניין ציבורי בנתונים אלו, וחשיפתם תביא לכל היותר "למידע ספקולטיבי שאין בו טעם מלבד סיפוק סקרנות גרידא", נאמר בתגובה.
קבלת עמדתו של דרוקר תביא לפגיעת רוחב בחיסיון, טוענים אדלסון ורגב, שכן "מחר יהיו אלה שיחות בין עורך
ידיעות אחרונות לבין ראש האופוזיציה; מחרתיים אלה יהיו שיחות בין מר דרוקר לבין שר כלשהו". לבסוף נאמר, כי קבלת הבקשה תביא לכך שלשכת ראש הממשלה תפסיק לתעד שיחות מסוג זה, דבר שהיא עושה כיום בצורה וולונטרית, וראש הממשלה ייאלץ למצוא דרכים פרטיות ובלתי מתועדות לקיום שיחות כאלו.
