נוהל העבודה של המשטרה לטיפול בדגימות דנ"א כולל קושי מובנה, העלול להוביל לפגיעה בשרשרת המוצג עד כדי פסילת הראיה. כך מתריעה (29.2.16) שופטת בית משפט השלום ברמלה, רבקה גלט.
בתיק שנדון בפני גלט התברר, כי חוקרי הזירה אינם מכניסים בעצמם לשקית מאובטחת את המטוש (המקלון) בעזרתו נאספת הדגימה. חוקרי הזירה מכניסים אותו לשקית נייר ומעבירים אותה לחוקר המטפל, והוא אשר מכניס אותה לשקית מאובטחת. נוהל זה, קובעת גלט, "עלול להוביל לבלבול בשמירת שרשרת הטיפול בדגימה". חוקר הזירה שון אבני העיד, כי הוא ועמיתיו התרעמו על נוהל זה, אך הם פועלים לפיו.
גלט זיכתה את דוד סבג מאשמת התפרצות לבית מגורים בלוד, למרות שהדנ"א שלו נמצא בדם שהתגלה על תריס בדירה, וזאת בשל שורה של ליקויים בשרשרת הראיות. סבג לא טען שהיה אי-פעם בדירה, אך גלט הגיעה למסקנה שנוצר ספק בשאלה האם אכן מדובר בדנ"א שלו, וזאת בשל שורת הפגמים עליהם הצביעה.
מעבר לליקוי בשמירת המטוש, התברר שאבני חתם רק על ידית המטוש ולא על חלקו העליון - פגם נוסף העלול להביא לערבוב. אבני גם החזיק את הדגימה יממה שלמה במשרדו, ולא בכספת או בארון נעול כנדרש. ואילו הדוח של פקד נפתלי עיינות, שערך את הבדיקה, לא כלל את מספר השקית המאובטחת בה הוחזק המטוש אלא מספר אחר לחלוטין - מה שמעורר את החשש שההתאמה כלל לא הייתה לדם שנמצא בזירה.
מעבר לכל אלו, הצביעה גלט על ליקויי חקירה מהותיים. סבג, העוסק בשיפוצים, מסר לחוקרים את שמותיהם של הקבלנים איתם עבד לטענתו בתל אביב במועד הפריצה, אך טענת האליבי שלו כלל לא נבדקה. דווקא העובדה שהחוקרים סברו שבידיהם הדנ"א של סבג, אומרת גלט, הייתה צריכה להביא לכך שטענתו תיבדק, משום שקיים קושי להרשיע על סמך ראיה אחת בלבד. את המדינה ייצגה עו"ד איריס מוריץ, ואת סבג - עו"ד בנימין בן-נתן.
