עורכי הדין מאיר פז וירון ממן לא יקבלו תשלום כלשהו ממושב תלמי מנשה, משום שלא הצליחו לקדם הקמת אזור תעשיה בשטח המושב. שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אורן שוורץ, דחה (3.3.16) את תביעתם של השניים לתשלום של 215,000 דולר, או לפחות 80,000 שקל, תוך ביקורת על גרסאות כבושות וחסרות בסיס שהעלו תוך כדי ההליך.
פז וממן ניהלו מו"מ במשך חמש שנים עם המושב על הטיפול בשינוי ייעוד הקרקע מחקלאות לתעסוקה, עד שבשנת 2008 נחתם הסכם טרחה. ההסכם קובע במפורש, כי השניים יהיו זכאים לשכרם - 8% מחלקו של המושב בפרויקט - רק אם זה יוקם. המושב גם יכול היה לבטל את ההסכם לפני קבלת אישור לשינוי הייעוד, תמורת 215,000 דולר.
המהלכים שניהלו פז וממן לא הובילו בסופו של דבר להקמת אזור התעשיה, אך הם טענו שהדבר נבע מכך שהמושב בחר להפר את ההסכם איתם ולנהל עצמאית מו"מ משלו. הם טענו, כי הצליחו לעמוד ביעדים שהוצבו להם ולכן זכאים לפחות לתשלום שאינו מותנה. עוד טענו השניים, רק במהלך הדיון ובניגוד מוחלט להסכם שהם עצמם ניסחו, כי שכרם לא היה מותנה בהצלחתם.
שוורץ דחה את הטענה לפיה השכר לא היה מותנה הצלחה, וגם את טענותיהם של פז וממן בדבר ההצלחות שלכאורה השיגו. הוא אומר, כי מה שהוצג על ידם כהסכמה של מינהל מקרקעי ישראל לשינוי הייעוד, לא היה אלא חזרה על העמדה העקרונית לפיה שינוי כזה אפשרי. גם רשויות התכנון לא אישרו את הקמת אזור התעשיה, כפי שטענו ממן פז, אלא רק הביעו תמיכה עקרונית במתווה שהציג המושב.
עוד קבע שוורץ, כי החלטת המושב שלא לאמץ את המתווה שהציעו ממן ופז - הקמת אזור תעשיה עם יזם ספציפי - לא נועדה להתחמק מההסכם עם השניים, כפי שטענו, אלא הייתה פרי של התלבטות אמיתית. הוא מעיר, כי השניים נטשו למעשה את הפרויקט בעקבות החלטה זו של המושב, ולכן עליהם לבוא בטענות אל עצמם - גם זאת בניגוד לטענתם, לפיה המשיכו בקידומו.
לסיכום קובע שוורץ, כי המושב החליט כדין שלא להאריך את ההתקשרות עם פז וממן, שנקבעה מלכתחילה לשלוש שנים. השניים נטלו על עצמם את הסיכון שישקיעו עבודה ומאמצים, אך לא יזכו לתשלום אם הללו לא יסתיימו בהצלחה - כפי שאכן אירע. ממן ופז חויבו בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. את פז וממן ייצגו עוה"ד גל מנשה, ניבה דורסט ויואב גמרסני, ואת המושב - עו"ד יורם וסרצוג.