|
1 |
|
|
לצה"ל יש מדינה שאפשר לחלוב אותה ותמיד לדרוש עוד. לא משנה העובדה שכל המלחמות שהשתתף בהן צה"ל כללו בזיונות ואובדן חיי אדם שניתן היה למנוע. אף אחד אינו מנסה למנוע את הבזבוז והאבטלה הסמוייה ואת התנפחות מספר בעלי הדרגות והתקנים המיותרים (אלוף העומק - לדוגמא). אבל זה מה יש. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ארי כספי |
|
|
|
|
|
|
|
2 |
|
|
שיכולים להכין את הצבא לקראת המלחמה הבאה מועפים מהצבא בגין סיפורי אונס קישקושיאדה |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לוליק |
|
|
3 |
|
|
שגם המנהיגים שלנו, וגם מפקדי הצבא, עליהם ללמוד איך לקבל החלטות. השאלה: היכן לומדים את זה? |
|
כתובת IP: |
217.132.142.104 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ראומה |
|
|
4 |
|
|
איך אתה כותב נסיגת צהל בשלום הגליל, כאשר הנסיגה הייתה בשנת 85? בשלום הגליל הרמטכל היה רפול ולא משה לוי.
תבדוק עובדות לפני ששוב ושוב כהרגלך בקודש תתבזה בפרהסיה!! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הטיפש והבור! |
|
|
|
|
|
מכאן שאתה בעצמך לא רק טיפש ובור אלא גם בעל ליקויים בהבנת הנקרא. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
למה שכתבת! |
|
|
|
|
- קרא את |
|
הכיתוב פעם נוספת | 18/03/16 14:25 |
|
|
ותיווכח כי כתוב על נסיגת כוחות צהל במבצע שלג...
כמדומני זה היה בשנת 82. זאת בעוד שהנסיגה המדוברת אירעה בשנת 85.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הכיתוב פעם נוספת |
|
|
5 |
|
|
ושל פאצי ושל אורי מילשטיין, היא, שעל המנהיגים שלנו ועל מפקדי הצבא, בעיקר הבכירים, ללמוד לעומקו את נושא קבלת החלטות. השאלה: היכן לומדים את זה? |
|
כתובת IP: |
217.132.142.104 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ראומה |
|
|
|
|
|
|
|
6 |
|
|
כי הכל משתנה כל הזמן ולכן לקח שנלמד בעבר אינו מתאים למצב החדש אפילו אם יש קוי דמיון כלשהם בין שני המצבים. לכן כל הסיפור של פצ'י, מילשטיין ושות' על למידת לקחים אינו עוזר. מה שמתקבל על הדעת הוא שפצ'י ושות' רוצים שהצבא יהיה כפי שהם רואים ולכן מלכלכים בכל צורה אפשרית צבא מעולה כמו צה"ל. למדינת ישראל יש צבא מעולה וגופים זרים כבר הראו שצה"ל הוא צבא חזק ונחשב מהחזקים בעולם. בקשר לחקירות אז אפשר לחקור אבל מה אפשר ללמוד מזה לא ברור כי כאמור הכל משתנה ולקח שאולי נלמד אינו מתאים למצב המשתנה החדש. אז למה לבזבז זמן אם אי אפשר להשתמש בזה? גם פצ'י למרות הדיבורים על חקירות אינו מביא לנו דוגמאות למה שהוא מעלה. יתכן שהיה נתק פה ושם אבל זה בגלל הטבע האנושי וזה קיים בכל אירגון לא רק בצה"ל. לכן כל החקירות שנכתבות אינן עונות על בעיה כלשהיא ואולי עושים את החקירות כי אין משהו אחר לעשות או אולי כדי להוריד לחץ מאילו שטוענים שלא עושים חקירות. גם אם נעשתה חקירה זה לא אומר שצריך לקבל אותה. מי זה פצ'י? מי זה מילשטיין? האם הם חכמי על שצריך לקפוץ לדום כל פעם שהם מוציאים תחקיר? האם הם ניסו לכמת את חוסר הוודאות בתחקיר שלהם? האם יש הוכחה שכל העובדות אכן נלקחו בחשבון? האם יש הוכחה שכל העובדות ידועות וכן ידוע מה היה בדיוק בזמן אמת ומה האילוצים שהיו באותו הרגע או אולי התעלמו מזה? האם אי קבלת התחקירים שלהם נחשבת לחכמה או טיפשות? מה עם הדרג המדיני שקובע לצה"ל מה לעשות? איפה זה נכנס למשוואה הזאת?
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יואל קורנבלום |
|
|
|
|
|
הענין הוא תרבותי. בחיל האוויר מתייחסים לכל אירוע ״כמעט״ כאל אירוע ממשי, ופועלים בהתאם. בנוסף, מצלמות הירי והקלטות הקשר משקפות את המציאות, וכך יכול להתברר למפקד כנף שהוא הופל ע״י סגן צעיר, כי בחיל האוויר ההירארכיה המקצועית היא הירארכית העל וטכנולוגיית התיעוד מאיינת את אפקט הרשומון. במציאות הטכנולוגית של היום, בה אפשר להתקין מצלמות גו פרו על כל קסדה ועל כל צריח טנק, קל מאוד יהיה לסגור את פערי הרשומון גם בחילות השדה, ושקיפות מלאה בתחקירים תוכל להראות לא רק למפקד היכן טעו חייליו, אלא גם להיפך. סקירה לא מעמיקה במיוחד של תעוד גו פרו על טנקים סוריים יכולה להסביר על נקלה לא רק למה המורדים גוברים על הצבא הסורי כיום אלא גם למה בעצם לא היה סיכוי לצבא הסורי להגיע לכינרת ב 73.
אשר לדרגי הפיקוד העליון ולדרג המדיני, כאן לא יעזור כלום. אפילו לבני גנץ יש די אגו שיורי שימשיך לגרום לו להצדיק את תפקודו בצוק איתן; קל וחומר לדרג המדיני, שתמיד יפעל באופן מושלם, ושום מצלמות גו פרו או קופסה שחורה מחדר הקבינט לא יצליחו לבלבלו. לכן חבל להילחם קרבות אבודים, ומוטב להתרכז בלקחים הצבאיים, רק משם תבוא הישועה, תוך הבנה שהדרג הפוליטי ימשיך להנפיק החלטות שגויות שמבוססות על שיקולים פוליטיים ולא מדיניים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ישראל עם רם |
|
|
|
|
|
אי אפשר ללמוד לקחים כי מה שנלמד אינו ישים לתנאים שהשתנו. יתכן מאד שיש חילות, בעיקר מקצועיים, בהם אין לכאורה שינוי רב אז אפשר ללמוד לקחים שם ונראה לי לפי הסיפור שלך שאכן נלמדים לקחים שם. גם הדוגמא של אורי מילשטיין בוידאו מראה את זה. הוא משווה רופא שעורך מיפוי לחולה למצב בצבא. רפואה זה מקצוע מאד ספציפי בו הרופאים מתמחים שנים רבות בתחום צר מאד (חלק מגוף האדם) שאינו משתנה. לכן אתה יכול לראות שגם פה אין הבנה רבה בסוג הבעיות העומדות בפני הצבא שצריך לענות למצבים שמשתנים בהתמדה. בנוסף לימוד לקחים יכול לקדם בינוניות כי בסופו של דבר לא צריך להעריך את המצב הקיים מספיק שיגידו שזה דומה למקרה בעבר ואז להשתמש בלקח שנלמד ללא בחינה. בנוסף מי מחליט שהמצב דומה? על סמך מה? האם יש מספיק זמן בקרב להבין את המצב ולהחליט באיזה לקח להשתמש? הדרך הטובה ביותר היא לקרוא את המצב הקיים ולפעול לפי זה. לצורך זה יש לבחור במפקדים שהוכיחו שיש להם את הכושר לפעול בהתאם למצב המשתנה כל הזמן. יש לקחת מפקדים עם כישרון בנושא הצבאי. הצרה שאותם בעלי כישרון עפים מצה"ל די מהם ורק אומרי ההן נשארים בגלל שהדרג המדיני רוצה צבא שיהיה כפוף לו. זה נכון בכל מקום. אז לסיכום אומר לך עוד פעם שלימוד לקחים במצבים שמשתנים כל הזמן כפי שיש לנו אינו טוב בכלל ומפתיע אותי כל מחדש כמה אנשים חסרי כישרון צבאי מנסים כל הזמן למכור לנו את השיטה הזאת.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יואל קורנבלום |
|
|
|
|
|
בעיקר בשלבי התכנון. נכון הוא, שרצף המלחמות בתולדות המין האנושי מקיים את העקרון ההראקליטי פאנטה ריי, כלומר הכל זורם, או אם תרצה שוררת בו רמה גבוהה של כאוס ואי וודאות. וזה בדיוק תפקיד הפקת הלקחים: למצוא את הדפוס הגנרי הטקטי והאסטרטגי שמאפיין שדות קרב באשר הם, בלא תלות במרחב ובזמן ו/או עם אדפטציה להם. ככלות הכל, כולנו אבק כוכבים, ודפוסי פעולה אנושיים חוזרים על עצמם לא רק בשווקים הפיננסיים אלא גם בתחומים אחרים ובכללם הצבאי. שלא לדבר על עקרונות כמו הפיטרי, או האיוולת האנושית, וכו..
האמת שקיים ממילא תהליך אוטומטי של הפקת לקחים, הנובע משינויים באמלח, המשפיע על תו״ל כפונקציה של תורת ההפעלה של האמלח. אז פיתוח האמלח כשלעצמו משקף תהליך של הפקת לקחים, וממילא הפעלתו תגרום לשינויים בשדה הקרב העתידי.
אבל אני חולק עמוקות על קביעתך שמשתמע ממנה שכפיית לקחים מביא להתאבנות החשיבה. לא בכדי הפקת הלקחים מוגדרת כ ״תהליך״, שהוא חווייה של סעור מוחות מפרה. הוא לא ייחודי לתחום הצבאי, אבל הוא בהחלט חוויה אנושית חיובית שמניבה פירות רבים ולפעמים חוויה מתקנת ויונית בכל ארגון, כלכלי או צבאי.
דוגמא עכשווית: שדות הנגב שמשו שטחי כינוס בכל המבצעים האחרונים בעזה. אילו היה מופק הלקח של מלחמת לבנון השניה בנוגע לחשיפה של שטחי כינוס או עורף לוגיסטי מטווחים, כל התפיסה היתה משתנה, נשק נגד מרגמות היה מפותח הרבה יותר מוקדם וחיים רבים היו נחסכים. או משך המבצע: ברור שהמבצע הבא לא יוכל להימשך 50 יום, לקח כמעט מובן מאליו.
לסיכום: הפקת לקחים היא הלחם והמרגרינה של החשיבה הצבאית. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ישראל עם רם |
|
|
|
|
|
אי אפשר ללמוד לקחים בתנאים כאילו ואי אפשר להשתמש בהם בשום מצב כי כאמור התנאים השתנו וכל לקח שנלמד אינו מתאים. אם התנאים אינם משתנים אז כמובן אפשר ללמוד לקחים ולכן במקרים כאילו אפשר בהחלט ללמוד לקחים וליישם אותם. זה נראה לי די מתאים לחילות כמו האויר השריון וחל הים כי השימוש בכלים זהה והמטרה משתנה. גם אם מתכננים משהו לפני הקרב הרי לא בטוח שהקרב יהיה לפי התכנון כך שהלקחים לא יעזרו. הרבה דברים משתנים תוך כדי פעילות וקשה להשתמש בלקחים מהעבר כי לא ברור עד כמה דומה המצב דעכשיו למצב בעבר. בנוסף חכמה ממש גדולה היא לשבת לאחר הקרב ולנתח את מה שקרה ואז לומר שלא למדו משהו. בזמן הקרב קשה להשתמש בלקחים כלשהם ולכן אין טעם אפילו לזכור.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יואל קורנבלום |
|
|
7 |
|
|
משימתית עדיפה. סיבות:
• היא מאפשרת גמישות רבה יותר בהתאמת הכח לתמונת הקרב (אין ספק שאריק שרון היה המפקד הנכון בגזרה הנכונה, אבל האמל״ח האורגני שעמד לרשותו, שתי חטיבות טנקים ללא מקלעים, לא התאים לאיום והכתיב תו״ל לא רלוונטית למציאות בשטח, זאת עד ה 14 לחודש).
• היא מאפשרת התאמה טובה יותר של מצביאות למשימות,
• היא תאלץ את הצבא ליצירת שפת על משותפת בין כל זרועות הצבא ובין המפקדים, ענין שכבר קיים במידה רבה כיום,
• תמרון של אוגדה התלוי בזהות המפקד לעולם יהיה מסורבל ואיטי. לדוגמא: אילו האלוף מוסה פלד היה ״מתנתק״ מאוגדתו ומקבל פיקוד על הגזרה הדרומית של רמה״ג כבר במוצ״ש, סביר להניח שהיה מבין מה שלא הבינו בפיקוד הצפון באותה עת, ומשנה את הפעלת הכח ואולי מציל את חטיבה 188 מהשמדה. בפועל, הוא החל לבוא לידי ביטוי רק לאחר שחטיבות האוגדה הגיעו לרמה. זה בזבוז של מצביאות רק בשל הקשר הפורמלי בין המפקד ליח׳ המשנה שלו
• מלחמת העולם השניה היתה מלחמה בין כוחות משימה משני הצדדים, משמע זהו המצב השכיח במלחמה כוללת בלאו הכי, והוא היה טוב דיו בכדי לשחרר את העולם. הרמה המירבית שצריכה להיות אורגנית היא רמת הגדוד, והיא צריכה להיות ״קוביית הלגו הסטנדרטית״, וזה עולה גם מדברי פצי. את הפערים ההולכים וגדלים ברמות הגבוהות יותר יש לסגור לא באמצעות הקטנת דרגות החופש אלא הגדלתן.
• אין כל הוכחה שאוגדה קבועה פועלת טוב יותר ממשימתית, אלא אם רוצים להשוות את מלחמות ישראל למלחמת סופה במדבר, שהיתה בעצם נצחון הלוגיסטיקה יותר מכל אספקט מבצעי אחר.
דבריו של דורון רובין נכונים, אך הפקדת המב״ל בידי ״המדינה״ תביא מהר מאוד להפרטתה, או למצער לפוליטיזציה קיצונית שלה, כי אין ״במדינה״ מאגר אינטלקטואלי שיכול להרים את האתגר, ומשום שפוליטיזיה והפרטה הן שתי העגות היחידות אותן דוברת ״המדינה״. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ישראל עם רם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לבנות קודם את הגג ובכך להבטיח אי הריסה. הימים האלה חלפו. איך יוקם מכון ויצמן ללא תשתית חינוכית ואינטלקטואלית שצריך להשריש אותה כבר בתקופת הגן ובית הספר היסודי. וסיפור הדסים שלך כמשל. לתוצרי החשיבה והמחקר של מכוני מחקר מדעיים יש קהל יעד צמא לדעת ולחידושים: הקהילה המדעית; לתוצרי המחקר של מכון ויצמן לחשיבה אסטרטגית וצבאית אין קהל יעד, כפי שרואים בבטא סייט הקיים כבר שנים בדמות המל״ל. קהל היעד הנוכחי לא יכול לקרוא יותר מתקציר מנהלים בקיבולת עמוד A4 אחד, מודפס בגופן 24 ורווח כפול, כדבריו של יוסי ביילין.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ישראל עם רם |
|
|
|
|
|
תהליך ארוך מאוד. בינתיים יש להעלות את רמת ההבנה הביטחונית של מקבלי ההחלטות הבכירים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורי מילשטיין |
|
|
8 |
|
|
ניידות, תמרון וכח אש. אוניברסליות בים ביבשה ובאויר,ובכל עת. כנ"ל לוחמה ללא מגע ישיר והשמדת האויב מחוץ לטווח האש שלו. זהו צהל נכון להיום..לשם כך אין צורך בצבא גדול יחסית, מה שמתאים למדינות קטנות כישראל ולמדינות ענק כרוסיה. מלחמת יום כיפורים הוכיחה כי צבא גדול על שטחים גדולים, מה שהיה אז, הינו מתכון לכישלון מראש. המצרים פעלו כצבא קטן עם צבא גדול ונתקעו בכיתור ואנו פעלנו כצבא גדול עם צבא גדול וספגנו אבדות כבדות כי די היה בטילי נ"ט אישיים ומערכות נ"מ מיועדות לגבהים נמוכים כדי לעצור צבא גדול שפועל כצבא גדול בניגוד למלחמת ששת הימים שם גם התמונה היתה שונה. אריק שרון הפעיל צבא קטן וכיתר את הארמיה ה3 המצרית הגדולה..ברוסיה היום לדוגמה עובדים עם בריגדות ואין יותר ארמיות. מה שנותר מהצבא הסובייטי הענק והחזק בעולם, הסתגל מהר מאד והפיק לקחים ממלחמות ארהב בעיראק,יוגוסלביה ולוב והוכיח בסוריה כי קונספציית צהל של ששת הימים נכונה. ניידות תמרון וכח אש הם המתכון הנכון. אם מישהו חושב שמשהו כעקרון השתנה בשדה הקרב, הוא טועה. במקרה של מלחמה כוללת, העם כולו והעורף מגויס או מתגייס ומבסס עמדותיו על התקדמות או נסיגת הצבא המקבל את פני המלחמה. לצבא קטן יש רזרבות גדולות בעוד לצבא גדול מה יש? במלחמת העולם ה2 כל גודל הצבא הסובייטי בגזרה המערבית אם לחשוב לרגע, הושמד וחדל מקיומו ולמעשה, צבא סובייטי אחר לחלוטין, על עצמות קודמו ניצח את המלחמה ההיא. אבל זאת רוסיה והיא אכן גדולה בכל המובנים ובאיזה מחיר..תודה. הגוי.. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הגוי.. |
|
|
|
|
|
|