בית המשפט העליון שב וקובע (יום ב', 21.3.16), כי נישום אינו יכול לשנות כרצונו את הגרסאות העובדתיות שהוא מציג בפני שלטונות המס, וכי גרסתו המקורית מחייבת אותו גם כאשר מאוחר יותר היא פועלת לרעתו.
השופט
יצחק עמית אומר: "דוקטרינת ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת לטענות שהועלו בפני ערכאות השיפוט בלבד, והיא חלה אף על טענות עובדתיות סותרות שהועלו בפני הרשויות, ובכלל זה על טענות שהעלה נישום בפני רשות המיסים".
עמית מצטט בהסכמה את דבריו של השופט
צבי זילברטל בפסק דין שניתן באוקטובר 2014: "אין צורך לשוב על ההלכה המושרשת לפיה בעל דין אשר טען טענה עובדתית מושתק מלטעון טענה הפוכה בגדר הליך אחר או בגדרי אותו ההליך. כלל זה, הידוע כ'השתק שיפוטי' נובע מחובתו של בעל הדין לפעול
בתום לב, והוא חל גם כאשר מדובר בפעולות משפטיות הקודמות להליך המשפטי, לרבות בהליכים מול שלטונות המס מהסוג שבהם עסקינן".
לדברי עמית, "סוף מעשה במחשבה תחילה. מי שמשאיל שמו לאחר, ואף מתייצב בפני רשויות המס וטוען כי הוא הנישום, עליו לקחת בחשבון כי בסופו של יום הוא עלול לשאת בתוצאות הנובעות ממצגיו-שלו.
"איני סבור כי יש מקום לחשש שהעלה המשיב בטיעוניו, כי הכרה באיש קש כנישום עלולה דווקא לעודד את השימוש באנשי קש. במקרים כגון דא, הרשות נתונה בידי פקיד השומה, אם לגבות את
המס מבעל העסק האמיתי המעלים הכנסות העסק, או מאיש הקש, ואל יחשוב האחד כי הצבת איש קש או 'קוף' בחזית העסק, תקנה לו חסינות, ולהפך, אל יחשוב איש הקש כי מוקנית לו חסינות".
המשנה לנשיאה
אליקים רובינשטיין מוסיף: "נקודת המוצא במקרה שבו לובש פלוני את מסכת פניו של אלמוני כדי להשיג לשניהם או לאחד מהם יתרונות מס, היא כי אין כל מניעה שרשויות המס יחייבו את לובש המסכה שכיזב, אם הסתבר שכך אירע. אנו במדינת
ישראל, ולא באחת מאותן מדינות שבהן נאלץ אדם להסתתר מאחורי גבו של פלוני פן יבולע לו בזהותו שלו, והיו דברים מעולם".
בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של רשות המיסים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט
יונה אטדגי) בעניינו של בנלי טל. הלה נרשם ברשות המיסים כבעליה של חברת אלומיניום טל בן-לי, פקיד השומה פסל את ספריה של החברה לאחר שלא דיווחה על הכנסות כלשהן והוציא לבנלי ולאשתו שומה בסך 450,000 שקל לשנים 2009-2004. בשלב זה טען בנלי, כי העסק שייך למעשה לאביו,
דוד טל, וכי הרישום על שמו נכפה עליו.
עמית קובע כאמור, כי ברגע בו בנלי הצהיר ברשות המיסים שהוא בעלי העסק - הצהרה זו מחייבת אותו ומטילה עליו את נטל תשלום המיסים. מעבר לצורך קובע עמית, כי בכל מקרה - הבעלים הרשום הוא החייב במיסים, גם אם הזיקה המעשית שלו לעסק היא אפסית (כפי שטען בנלי).
בני משפחת טל חויבו בהוצאות של 10,000 שקל. השופט
נעם סולברג הסכים עם עמית ורובינשטיין. את המדינה ייצגו עוה"ד ציפי קוינט-שילוני ויונתן בן-דוד, ואת טל - עו"ד יואב ציוני.
