היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, מציב תנאים בפני אישור השינויים שיוזם משרד ראש הממשלה במינוי בכירים בשירות הציבורי. כך עולה מחוות הדעת של המשנה ליועץ,
דינה זילבר, שהועברה (יום ב', 21.3.16) למשרד רה"מ על דעתו של מנדלבליט.
ההצעה הראשונה היא לאפשר למנות במשרדי הממשלה גם משנה למנכ"ל כמשרת אמון (דהיינו: מינוי של השר ללא מכרז), ולא רק את המנכ"ל כמקובל כיום. על-פי ההצעה, שתפקידו יהיה לקדם תחומי מדיניות ונושאי רוחב חוצי-ארגון על-פי קביעת המנכ"ל. בתחומים עליהם הוא אמון, יהיה המשנה למנכ"ל שני למנכ"ל בלבד, ובמסגרת זו הוא יהיה מוסמך להנחות את הגורמים המקצועיים הרלוונטיים למשימותיו במשרד.
לדברי זילבר, הקשיים המשפטיים המרכזיים הגלומים בהצעה מבעים, ראשית, מהרחבתו המשמעותית של חריג הפטור ממכרז כפי שהוא מעוגן כיום; ושנית, מהפרת עקרון היסוד המקובל בשירות המדינה ולפיו הממלאים משרות אמון אינם יכולים להוות חלק מההיררכיה הניהולית והמקצועית במשרד הממשלתי, וזאת לשם שמירה על אופיו הממלכתי-מקצועי של שירות המדינה ומניעת חשש מפני פוליטיזציה של השירות.
על-מנת להתגבר על הקושי האחרון, קובעת זילבר, כי יש להתנות את ההסדר המוצע בכך שהשר יהיה רשאי למנות את המשנה כחלק מלשכתו והוא יופקד על שטחי פעולה הנוגעים למשימות ופרויקטים מרכזיים בתחומי הפעולה של המשרד, כפי שיקבע המנכ"ל. אולם היחידות המקצועיות והמינהליות של המשרד, לא יהיו כפופות למשנה למנכ"ל והממונה עליהן ימשיך להיות מנכ"ל המשרד. בנוסף, המשנה למנכ"ל לא יהיה חבר ועדות משרדיות קבועות, כדוגמת ועדת מכרזים וועדת תמיכות.
הצעה נוספת היא לחייב את ועדות האיתור למשרות הבכירות להציע תמיד שלושה מועמדים מתוכם יבחרו השר או הממשלה את נושא המשרה, ולא מועמד אחד כפי שקורה כיום במקרים רבים. זילבר טוענת, כי הצעה זו אינה ניתנת לאישור משום שהיא פוגעת בעיקרון של קיום הליך תחרותי ושוויוני.
זילבר מוסיפה, כי כבר במצב המשפטי הקיים, מוקנית לוועדת האיתור הסמכות להביא בפני השר שניים או שלושה מועמדים, אם מידת התאמתם של המועמדים לתפקיד היא דומה, אולם לכל אחד מהם יש יתרון ייחודי מובהק בתחום שונה או במקרה בו הפערים ביניהם הם מינימליים. אפשרות זו אף מגשימה את הסמכות המוקנית לשר הממנה, מתוקף אחריותו המיניסטריאלית, להפעיל שיקול דעת ולחוות דעתו על התאמת האדם שעליו המליצה ועדת האיתור לתפקיד שעליו הוא מופקד ושלגביו הוא נושא באחריות ציבורית.
לאור זאת, ממשיכה זילבר, אין מניעה משפטית מקביעת כלל ולפיו במקרים בהם ועדת האיתור תמצא שקיימים שלושה מועמדים בעלי התאמה גבוהה ביותר לתפקיד, היא תמליץ על שלושתם בפני הגורם הממנה; היה ויימצאו שני מועמדים בעלי התאמה גבוהה ביותר כאמור, תמליץ הוועדה על שניהם בפני הגורם הממנה; היה ויימצא אך ורק מועמד אחד כמועמד מתאים ביותר, תמליץ הוועדה עליו בלבד.
עוד אומרת זילבר כי כאשר הוועדה תמליץ על מספר מועמדים יהיה עליה לנמק את החלטתה בפירוט, להתייחס לפערים שבין המועמדים עליהם המליצה ואף לדרג ביניהם. אם השר יבקש למנות מועמד שלא דורג ראשון על-ידי הוועדה, יהיה עליו לנמק את החלטתו. המתווה יהיה כפוף להנחיה הקיימת של היועץ המשפטי לממשלה, ולפיה במקרה בו אחד מהמועמדים עליהם שוקלת הוועדה להמליץ הוא בעל זיקה לשר משרי הממשלה, הרי שעליה להמליץ על מועמד אחד בלבד.
זילבר מוסיפה ואומרת כי הצעות אלו מצטרפות לשורה של החלטות שהתקבלו בשנים האחרונות הנוגעות לאופן ניהול הסגל הבכיר בשירות המדינה. "מנקודת מבט כוללת משמעות הדברים היא הסטה נוספת של נקודת האיזון הקיימת ביחס למינויים בשירות המדינה בין האינטרסים הלגיטימיים של הדרג המיניסטריאלי בקידום המדיניות שלשמה נבחר, לבין הצורך בשמירה על שירות מדינה בעל אופי ממלכתי, מקצועי ושאינו-פוליטי, במידה המתקרבת לכדי מניעה משפטית מבחינת המהלך הכולל". לכן, היא קוראת לדרג המדיני להביא בחשבון נקודה זו לפני שיועלו הצעות נוספות.
