פוטוסינתזה, המוכרת לנו מעולם הצומח, חיונית לכל עולם החי - לא רק לאורגניזמים המבצעים פוטוסינתזה בעצמם. זאת משום שגם בעלי חיים שאינם מבצעים פוטוסינתזה צורכים את תוצר הפוטוסינתזה העיקרי - גלוקוז.
בשל חשיבותו של תהליך זה פיתחו האורגניזמים הפוטוסינתטיים מנגנונים המגנים עליהם מחשיפת יתר לאור השמש. כפי שהפִילְם במצלמות הקדם דיגיטליות עשוי להישרף מחשיפה שכזו, גם מערכות הפוטוסינתזה הטבעיות עלולות להשתבש כתוצאה מקרינת יתר ולהוביל למותו של האורגניזם.
אחד ממנגנוני ההגנה האמורים נחשף כעת במחקר שנערך על-ידי חוקרים מהטכניון ופורסם לאחרונה בכתב העת המדעי PNAS.
אנטנה לקליטת אור
מנגנון ההגנה האמור פוענח בציאנובקטריה (מה שבעבר כינו "אצות כחוליות"). השחקן הראשי במנגנון זה הוא OCP - חלבון המשנה את מבנהו ואת צבעו בתגובה לאור חזק. שינוי זה גורם לבלימת שטף האנרגיה המגיע למרכז הריאקציה הפוטוסינתטית, וזאת על-ידי תגובה בין היחידה הפעילה של ה-OCP לבין הפיקובילזום (PBS) - הקומפלקס החלבוני המתפקד כאנטנה לקליטת האור בציאנובקטריה.
"במחקר זה גילינו כיצד ה-OCP גורם לבלימת האנרגיה", מסביר פרופ' אדיר. "למעשה, החלבון מתפקד כמתג ביולוגי. בתגובה לאור חזק הוא משתנה, חודר אל תוך ה-PBS, ובולם את מעבר האנרגיה. במצב זה, רוב אנרגיית השמש הנבלעת הופכת בַּדרך לחום מבלי לעבור הלאה מהאנטנה אל עבר מרכזי הריאקציה הפוטוסינתטיים. על-פי ניסויים שנערכו בעבר, מנגנון הגנה זה בולם יותר מ-90% מקרינת השמש. ברגע שהקרינה נחלשת חוזר החלבון למצבו הרגיל וזרימת האנרגיה מתחדשת".