"תחשוב שהמטופל הסיעודי הוא אבא שלך", אמר יו"ר ועדת הפנים ח"כ דוד אמסלם לרשות האוכלוסין, בדיון שיזם (יום ב', 28.3.16) ח"כ
אורי מקלב (
יהדות התורה) על "התקנות הגאוגרפיות", שאינן מאפשרות ניוד עובדי סיעוד זרים בין אזורים. בשל מורכבות הבעיות שעלו בדיון, הוועדה תחזור לדון בנושא בדיון נוסף. עד אז התבקשה רשות האוכלוסין לשבת עם נציגי הנכים והחולים הסיעודיים, ובתחילת מושב הקיץ להציע לוועדה הצעה לשינוי התקנות.
מקלב: "הכנסת קיבלה בזמנו את ההמלצה לחלק את הארץ לאזורים, לאחר שהתקבלו פניות רבות של חולים סיעודיים מהפריפריה שהעובדים הזרים נטשו אותם ועברו לטפל בתל אביב. מסתבר שיש מחסור בעובדים סיעוד גם באזור תל אביב. יש מקרים מיוחדים שמשפחה מוצאת בקושי רב מטפל מתאים, ולא מאשרים אותו כי הוא מאזור אחר. בתקנות נקבע שיהיו ועדות לבחינת המקרים האלה, אבל הוועדות לא יושבות. זה גורם לאנשים לפעול בצורה לא חוקית. גם כשנותנים תשובות, אין נימוקים. אני מציע שכאשר מטופל נפטר, העובד יוכל לעבור אזור. גם לא ייתכן שכשאדם עושה טעות, ובודק עובד זר בטרם הוא אושר לו, רק בגלל שבדק את העובד, הוא נפסל אוטומטית, גם אם מגיע לו עובד לפי כל הקריטריונים. זו מידת סדום".
אלי לוי, בן של חולה סיעודי: "בשבוע שעבר בבית המשפט לערעורים השופט נתן לי חודש להביא את פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים שמתכוונים לשנות את התקנות".
בועז עטרה: "מה זה פריפריה? גם למושב מאור ליד חדרה, אין אוטובוסים. אף מטפלת לא רוצה לעבוד אצלי. פריפריה זה לא רק ירוחם. רצו לעשות טוב, אבל מהבית שלי בורחים באותו אזור, אבל לעיר. הדבר היחיד שמנעתם בתקנות הגאוגרפיות זה כניסת
עובדים זרים לתל אביב. תבדקו במדגם איפה אי-אפשר להשיג עובדים. לא להשאיר תקנות באופן שרירותי. לא עזרתם לי בשום צורה".
טלי יצחקי: "כתבתי מאות מכתבים. שערורייה. הפרוטוקולים של הוועדות הם כמו של ועדת תרבות בכיתה ג'. אין התייחסות להחמרה במצב המטופל. אימא שלי איבדה את הראייה, עברה שיקום והיא 4 חודשים ללא טיפול. מצאנו מטפלת במרחק 5 ק"מ. לא מאשרם לנו אותה. 3 פעמים נפסלנו על הסף. פנינו לבית הדין לעררים. מנובמבר אין תשובה. אני מבינה שהקו צריך לעבור איפה שהוא אבל מי שישב על המפה, אני מקווה שלא היה שיכור".
ח"כ
מיכל רוזין (מרצ): "צר לי שכבר אין ועדה שיכולה להשקיע קבוע בנושא. אני היחידה שהתנגדתי לתקנות הגאוגרפיות. באים לברך ויוצאים מקללים. ניתן למצוא תמריצים אחרים למעסיקים או לעובדים שיעבדו אצל אלה שקשה אצלם, כמו מתן יותר זמן שהיה בארץ או תמריץ כשיעזבו את הארץ. התקנות לא פתרו את בעיית הנטישה בפריפריה".
