חברת לידר שוקי הון - חברה ציבורית שבשליטת קבוצת שרם-פודים - רכשה בשנת 2006 ביטוח לבכיריה דרך סוכני ביטוח שהיו קרובי משפחה של שניים מבכירי החברה. כך עולה (5.4.16) מפסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי מרכז,
הדס עובדיה. מדובר בכיסוי ביטוחי של עשרות מיליוני שקלים, שהניב לסוכני הביטוח עמלות של רבבות שקלים ואולי יותר.
עובדיה דחתה את תביעתה של טלי ברק, אלמנתו של המנכ"ל דני ברק שהתאבד ב-4.6.10, לקבל מחברת מנורה תגמולי ביטוח בסך 20 מיליון שקל. מנורה ביטחה למקרי מוות ואובדן כושר עבודה את בכירי לידר שוקי הון לאחר שקיבלו אופציות לרכישת מניות החברה, והפוליסה נועדה להבטיח שלא יינזקו אם יאבדו את כושר עבודתם או יילכו לעולמם לפני הבשלת האופציות.
לידר שוקי הון רכשה את הביטוח באמצעות סוכני הביטוח רענן ורקר וששון עבוד. ורקר הוא אחיו של ברק המנוח, ועבוד הוא אביה של רגינה אונגר, שהייתה אז המשנה למנכ"ל וסמנכ"ל הכספים של שרם-פודים-קלנר וחברת דירקטוריון לידר. מנכ"ל לידר שוקי הון,
עמית ורדי, העיד בבית המשפט: "כולנו מכירים את רענן ויודעים שהוא סוכן של מנורה והיה ברור מהיום הראשון שהביטוח יהיה במנורה".
דני ברק הוא שפנה לאחיו וביקש לרכוש את הביטוח לו ולבכירי החברה. טלי ברק העידה: "בין דני לאח שלו היו יחסים מופלאים, אי-אפשר להגיד שלו, הוא היה איש אמונו וגם רענן יעיד על זה... הוא [ברק] ליווה אותו [ורקר] לכל אורך הדרך, לקח אותו כסוכן ביטוח, לא כי הוא עשה מכרז על סוכן ביטוח הכי מוכשר, הכי לא יודעת מה, כי זה אח שלו... היו ביניהם יחסים נפלאים, רענן ודני היו אחים לתפארת".
עוד מגלה פסק הדין, כי אונגר ביקשה מוורקר בדיעבד מכתב בו נאמר שהם בדקו מספר הצעות לפני ההתקשרות עם מנורה. ורקר שלח את המכתב ב-10.5.06, לאחר שהעסקה כבר סוכמה, ונאמר בו שהוא ועבוד (כזכור - אביה של אונגר) קיבלו הצעות מהפניקס, מגדל ומנורה וכי הם ממליצים להתקשר עם מנורה.
כפי שהעיד ורדי, לבכירי לידר שוקי הון היה ברור מראש שהביטוח ייערך במנורה משום שוורקר שימש כסוכן של חברה זו. ורקר העיד, כי קיבל את ההצעות האחרות בתחילת 2006 וכי העביר אותן לאונגר לבקשתה, כדי שתוכל להציגן בפני הדירקטוריון שהתכנס באמצע יוני 2010 - לאחר הפוליסה במנורה נכנסה לתוקף. אונגר עצמה לא הובאה להעיד, ועובדיה מסכמת: המכתב נכתב בדיעבד ונועד לאשרור ההסכם עם מנורה.
הביטוח נכנס לתוקפו ב-21.5.10, והמחלוקת המרכזית בין הצדדים הייתה כמה זמן נמשך - ארבע שנים או חמש. עובדיה קבעה, כי אומנם ברק קיבל את האופציות לחמש שנים, בעוד רוב עמיתיו קיבלו אותן לארבע שנים, אך ככל הנראה בשל טעות שלו עצמו - שנבעה מסגנון ניהולו המהיר - נתון זה לא הובהר לסוכני הביטוח ודרכם למנורה. כיוון שכך, הפוליסה של ברק הייתה לארבע שנים בלבד, כמו של עמיתיו, ולכן היא פגה חודש לפני התאבדותו.
בין היתר מציינת עובדיה, כי יום לאחר התאבדותו של אחיו, אישר ורקר שהביטוח לא היה בתוקף, וכי שבועיים לאחר מכן חזר על כך בשיחה עם סמנכ"ל הכספים של לידר שוקי הון. עוד מצביעה עובדיה על כך שבפוליסה של ברק נאמר במפורש שתוקפה הוא לארבע שנים, ושהדבר נכתב גם בדיווחים השנתיים שנשלחו לברק.
עוד נדחתה טענתה של ברק, לפיה הביטוח נכנס לתוקף כאשר דירקטוריון לידר אישר ב-18.6.06 את ההתקשרות עם מנורה. אם הייתה מתקבלת טענה זו, הרי שארבע השנים הסתיימו לאחר התאבדותו של דני ברק. אולם עובדיה קובעת שהביטוח נכנס לתוקפו כבר בחודש הקודם, כפי שנכתב בפוליסה.
טלי ברק חויבה לשאת בהוצאות עדי מנורה והמומחים מטעמה, וכן בשכר טירחת עורך דין בסך 60,000 שקל. את ברק ייצג עו"ד רענן קליר, ואת מנורה - עוה"ד רם דורון ועילם בורבין.