בית המשפט העליון קובע (יום ד', 20.4.16), כי צה"ל רשאי להרוס גם את בתיהם של מחבלים שנטלו חלק ב"מעטפת החיצונית" של פיגוע - המממנים, המסייעים, המגייסים, מספקי הנשק וכדומה.
השופט
נעם סולברג אומר: "אירוע טרור חבלני אינו מתמצה באותו רוצח שסחט את ההדק; על-מנת להוציא פיגוע שכזה אל הפועל נדרשת היערכות גורמי הטרור בהיבטים רבים... כאשר
בענישה עסקינן, במובנים מסוימים פעילות המעטפת הנלווית לפיגוע הטרור אינה פחותה בחומרתה מאשר ביצוע ההרג עצמו, לעיתים אף חמורה יותר - בשל היותה פעילות מערכתית ותשתיתית המאפשרת ביצועם של אירועים חבלניים פרטניים.
"...על דרך הכלל, לא הייתי שולל אפוא כי לצרכי הרתעה, סמכותו של המפקד הצבאי להרתיע מפגעים פוטנציאליים מלבצע את זממם באמצעות השימוש בתקנה 119, כוחה יפה גם להרתעתם של המממנים, המסייעים, המגייסים, מספקי הנשק וכיוצא באלו.
"עם זאת, הריחוק ממוֹקד ביצוע המעשה הרצחני עצמו צריך להעשות
בזהירות יתרה, הן במישור התשתית העובדתית, הן במישור המידתיות; לבל נמצא עצמנו משתמשים בסנקציה חריפה ופוגענית, מעשה המנוגד למושכלות ראשונים אשר צוק העתים מחייב את המשיב לעשותו - כלפי מי שמעורבותו באירוע הטרור אינה חד-
משמעית וברורה, או שהיא זניחה באופן כזה שהרתעה כלפיה באמצעות האמצעי הדרסטי של החרמת והריסת דירת המגורים אינה מידתית".
הדברים נאמרו בהחלטתו של בג"ץ בעתירות הנוגעות לאטימת בתיהם של שלושה מחבלים שנטלו חלק עקיף ברצח הרב איתם הנקין ורעייתו נעמה הנקין באוקטובר אשתקד. זיאד עאמר היה אחראי לבדיקה מוקדמת של אזור הפיגוע והסיע לאחריו את הרוצחים; ראג'ב עילוה פעל לגיוס כספים לרכישת כלי הנשק והעביר אותם לרוצחים; באסם סאיח סיפק לעלויה את הכסף וטיפל בחבר החוליה שנפצע.
בג"ץ קבע, כי לנוכח חלקו המשמעותי של עמאר ברצח, יש להתיר לצה"ל לאטום את ביתו. לגבי בתיהם של עילוה וסאיח הוצא צו על תנאי, המורה לצה"ל להבהיר את טיב הראיות המינהליות נגדם ולנמק את צו האטימה. השופט
יצחק עמית הסכים עם סולברג. השופטת
ענת ברון המשיכה בעמדתה מפסקי דין קודמים, וסברה שיש למנוע בשלב זה גם את אטימת ביתו של עמאר. את משפחות המחבלים ייצגו עוה"ד חביב לביב ואנדרה רוזנטל, ואת המדינה - עו"ד יונתן ציון מוזס.
