עמדות מנוגדות בעליון על מלכה

שופטי בית המשפט העליון, יורם דנציגר ומני מזוז, הביעו (יום ב', 9.5.16) עמדות מנוגדות בנוגע לעונשו של רב-פקד לשעבר ערן מלכה, בדיון בערעורו על חומרת עונשו בפרשת רונאל פישר – שמונה שנות מאסר. בעוד מזוז רמז שהעונש יכול היה להיות חמור עוד יותר, דנציגר שאל האם יש תקדים לעונש כה חמור ונענה בשלילה. לדברי הסניגור, עו"ד דרור ארד-אילון, "הפרשה פוצחה במידה רבה בזכות המידע הרב והאיכותי שמסר מלכה, אך לעונשו אין תקדים בעבירות דומות. בהתחשב בחומרת העבירה, הפער בין דרך ההתנהגות שלו לבין העונש שלו הוא חריג מאוד בדרך המשפט שלנו. יש להביא בחשבון גם את המסע התקשורתי המוצדק בתוכו נערך המשפט, ולא בעטיו אלא בגלל רונאל פישר ורות דוד – והיה לזה משקל בהחמרת היתר של עונשו". ארד-אילון הצביע על מספר שגיאות שנפלו לטענתו בגזר הדין של השופט המחוזי יעקב צבן: הסתמכות על כתב אישום מתוקן ומחמיר בו לא הודה מלכה; התעלמות מהעובדה שמלכה הודה מיד וסייע לחשיפת הפרשה, בלי שקיבל הבטחה כלשהי; מלכה לא היה היוזם, אלא פישר; רוב כספי השוחד נותרו אצל פישר, ולא הגיעו לידי מלכה; התעלמות ממצבם של ילדיו; והענישה חורגת בהרבה מן המקובל לעדי מדינה ולעבירות דומות. מזוז הגיב באומרו, כי מדובר בפרשה חמורה מאוד, שלא ניתן להשוות אותה לפרשות קודמות, ולדעתו האישית – מתחם הענישה שקבע צבן [שש-עשר שנות מאסר] היה נמוך מדי. לדבריו, טיעונו של ארד-אילון מתאים לעבירה או שתיים, ולא לשורה ארוכה של עבירות כפי שביצע מלכה. "יש גבול לכמה שאפשר לצמק את הפרשה הזאת. לא משנה אם זה אירוע אחד הוא לא; משנה מה נעשה בתוך אותה מעטפת. מעבר לכך, הענישה הנוהגת היא רק חלק מהקביעה", הוסיף מזוז. "בסופו של דבר צריך לשקול את כל האירועים ולשאול אם העונש היה הולם. אי-אפשר לברוח מההצטברות של האירועים והעבירות, ומהתפקיד החשוב והרגיש שמילא המערער". נציג המדינה, עו"ד אריה פטר, טען שיש לתת משקל נכבד ביותר להרתעת הרבים. עוד אמר, כי בפועל מלכה החל לשתף פעולה רק עם התקדמות החקירה ופיצוח הסמאטרפונים של המעורבים, ולא מיד עם מעצרו. לדבריו, העובדות שנוספו בכתב האישום המתוקן היו בודדות – אך השופט צבי זילברטל אמר, כי אין ספק שצבן תיאר כתב אישום שאינו נכון; מזוז שאל האם ניתן לקבוע עד כמה אותן עובדות השפיעו על העונש. פטר השיב, שגם אם כן – אין בכך כדי להשפיע על תוצאת הערעור. דנציגר שאל האם יש אח ורע לעונשו של מלכה. פטר השיב, כי יש חשיבות רבה מאוד ליחידה בה שירת מלכה – להב 433 – ולדרגתו, רב-פקד. עוד אמר, כי גם אם מדובר בהחמרה מסוימת – היא איננה בלתי מידתית. דנציגר חזר ושאל אם יש תקדים לעונש שכזה, ופטר השיב שלא חיפש. פטר ניסה להשוות את מקרהו של ערן מלכה לזה של אורי שטרית בפרשת הולילנד, ודנציגר הזכיר שעונשו של האחרון היה שבע שנות מאסר. זילברטל שאל, האם אין זה עונש שמתאים למי שניהל הוכחות, והאם אין להעביר מסר שמי שיפעל כמו מלכה – עונשו יהיה קל יותר. פטר השיב, כי אם מלכה היה מורשע לאחר הוכחות – המדינה הייתה תובעת עונש חמור עוד יותר מזה שביקשה [עשר שנות מאסר]. מלכה הודה והורשע בשורה של עבירות שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט ועוד. הסדר הטיעון עימו לא כלל הסכמה לגבי העונש, ומלכה הסכים להעיד נגד פישר ויתר הנאשמים בתיק.