נשיא מעבדות ד"ר פישר, ד"ר
אלי פישר, מתריע מפני הקשיים הגוברים עימן מתמודדות תעשיות הייצור במדינת ישראל. בדברים שנשא (יום ו', 20.5.16) באוניברסיטת ת"א, עם קבלת הפרס לכלכלה על שם הוגו רמיסיאנו לשנת 2016, ציין פישר את בעיית הביורוקרטיה - והמלחמות הפוגעות בעשייה התעשייתית.
הוא הזכיר כי ישראל צנחה מאז 2006 מהמקום ה- 26 למקום ה- 53 בדירוג הבנק העולמי לקלות שבה עושים עסקים במדינות שונות, ואמר כי "לא במקרה, מעט מאוד חברות תעשייתיות נוסדו כאן בשנים האחרונות. חלק נסגרו, וחברות נוספות עברו למדינות אחרות".
"יש מי שאומרים אז מה אם לא תהיה תעשיה, אנחנו הרי יכולים לייבא", המשיך פישר. "אלא שישראל תלויה בייצוא. וייצוא דורש תעשיה. אם לא יהיה יצוא - לא תהיה כלכלה. ומה לגבי תעסוקה? בהיעדר תעשיה לא יהיו גם מקומות עבודה. ומה לגבי מלחמות? מהיכן יגיעו מוצרים לשוק הישראלי, כאשר היבוא ייפסק עם פרוץ מלחמה?"
בהתייחסות לחרם על ישראל, ציין פישר כי הבעיה אינה רק ה- BDS, הפועל בעשור האחרון. "היה חרם לפניהם ויהיה גם אחריהם. אנחנו יודעים על-אודות החרם האקדמי, והפגנות בקמפוסים. הסטודנטים המפגינים של היום ינהלו בעתיד את האוניברסיטאות ואת הכלכלה בכלל. כך, יש חרם רשמי - ויש חרם לא רשמי. ברמה הרשמית, הפרלמנט האירופי הורה לסמן מוצרים מהגדה המערבית. ארגון זכוריות האדם של האום הורה להכין רשימה של חברות הפועלות בשטחים, וארגונים רבים מחרימים גם את הבנקים הישראלים המממנים אותם. אבל אם מישהו לא רוצה לעבוד עם ישראל הוא לא צריך להודיע על כך באופן רשמי. רוב העולם הוא איתנו - או שלא אכפת לו. למרות שהממשלה כאן הקצתה מימון למלחמה בחרם - יהיה קשה אם לא בלתי אפשרי לשנות את עמדתם של מי שמחליטים להחרים".
התשובה לחרם, לדבריו, צריכה להיות לקרוא לתומכי ישראל לענות לחרם - באמצעות רכישה מודעת של מוצרים ישראלים. "זה בזבוז זמן וכסף להילחם ישירות בחרם". בשורה התחתונה, הדגיש, כי הוא "אופטימיסט לגבי העתיד של ישראל, בתנאי שנפעל וכמה שיותר מהר".
פרס רמיסיאנו הוענג לד"ר פישר בזכות תרומתו לפיתוח הכלכלי של מדינת ישראל, חמישה עשורים של פעילות שהפכה את החברה אותה יסד למובילה כלל עולמית בתחומה, הפיכתה למותג הזמין בכל בית אב, פעילות למען החברה והקהילה וקידום שלום והשכלה בכלל".
הפרס הוענק לו על-ידי הפרופ׳
יעקב פרנקל, יו״ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב, פרופ׳
יוסף קלפטר, נשיא האוניברסיטה, ד״ר מוניק בראל-רמניסיאנו, בתו של הוגו רמניסיאנו.
את כספי הפרס, בסך 10,000 שקלים החליט פישר לתרום לשתי דוקטורנטיות באוניברסיטת ת"א: הגר מלכוב וימית כהן תייר, המבצעות עבודת מחקר בתחומי המלנומה והמלנומה של העין.
ד"ר מוניק בראל, בתו של ד"ר הוגו רמיסיאנו, מייסד הפרס, עמדה בטקס על הקווים המקבילים בין ההיסטוריה האישית של אביה, שברח מרומניה על-מנת להקים אימפריה כלכלית בצרפת, ושל פישר שברח מצ'כוסלובקיה על-מנת לבנות את פעילותו בישראל.
פישר עצמו שיתף את הקהל שהגיע לטקס הענקת הפרס בשלבי הקריירה שלו - מלימודים ומחקר בתחומי הביוכימיה והתרופות, דרך ייסוד המעבדה הנושאת את שמו, ועד לפעילות כיום, הכוללת יותר מאלף עובדים, שני מפעלים ויצוא לשלושים מדינות. הוא התעכב במיוחד על פעילות קבוצת דוקטור פישר בתחומי העשיה החברתית בארץ, ותרומת מוצרים למשלחות סיוע רפואי היוצאות לאזורי אסון.
במבט לעתיד, העריך ד"ר פישר כי "הרפואה תשתנה, תהיה יותר מונעת ופחות מטפלת, יותר מותאמת אישית ויותר גנטית. עלינו להיות מוכנים לשינויים ככל שיגיעו - בין אם באוניברסיטה ובין ממקורות אחרים. עלינו להיות גמישים מחשבתית וערוכים להפתעות".
