מעתיקן טען שיזם את "מפתח דיסקונט"

גד ליבמן העתיק רעיון של בנק אמריקה, הציג לבנק דיסקונט רעיונות בוסריים וחובבניים - ואז טען שהוא אשר המציא את תוכנית "מפתח דיסקונט". בפועל הוכח, כי התוכנית באה לעולם לפני שליבמן פנה לבנק ולחברת כרטיסי האשראי כאל שבבעלותו. כך קובע (18.5.16) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה פרגו. ליבמן תבע מהבנק ומכאל פיצוי של 4 מיליון שקל, בטענה שהוא הציע להם את אחד המפתחות - עיגול של סכום הרכישה בכרטיס האשראי, כך שההפרש ישמש להשקעה עבור הלקוח. פרגו קובע כבר בראשית פסק הדין, כי הוכח שליבמן לא היה אבי רעיון זה, שהוא רק אחד משבעת ה"מפתחות" שבתוכנית, וכי "מפתח דיסקונט" הוא פיתוח של הבנק ושייך לו לבדו. זאת ועוד: הרעיון שיישם דיסקונט שונה מהותית מזה שהציע ליבמן מאוחר יותר לכאל. מדבריו של פרגו עולה, כי ליבמן הוא כזבן שיטתי: "התרשמתי שהתובע, במסגרת חיפושיו אחר יוזמות אותן יוכל להציע/למכור לאחרים, נחשף באמצעות האינטרנט או באמצעים אחרים לרעיונות ולמיזמים של אחרים בנושא זה, כשהוא בוחר לאמץ ולהציג אותם כרעיון/'קונספט' שלו". ליבמן הגיש בקשה מקדמית לרישום פטנט, אך גם בה כלל קטעים שהעתיק מהמיזם של בנק אוף אמריקה, אך הוא ופרופ' אסף סוקולובסקי שערך את המסמך לא ציינו עובדה זו. סוקולובסקי לא הכחיש שידע שמדובר בהעתקה, ואף אישר שאמר זאת לליבמן, אך טען שיצא ידי חובה בציון המקור בחלק המתאר את "הרקע של ההמצאה". פרגו קובע שלא היה די בכך, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בהליך מקדמי שאינו נבדק, ושכל מטרתו היא לאפשר לממציא להגיש במשך שנה בקשה מסודרת לפטנט. עוד הוכח, כי כבר באותו שלב אמרו לליבמן באי-כוחו שלא יוכל לרשום פטנט משום שמדובר בהעתקה, ואכן בסיומה של אותה שנה לא נעשה דבר לצורך הרישום עצמו. ליבמן טען שברעיון שלו היו תוספות מקוריות משמעותיות לרעיון של בנק אוף אמריקה, אך פרגו קובע: "הוכח שפנני ש'ההבדלים המהותיים' או התוספות להם טוען התובע, לאו תוספות הן, אין בהם כל חידוש, הם בלתי מקצועיים, בלתי ישימים ולא כלכליים במערכת הבנקאות, וגם לא יושמו ב'מפתח דיסקונט'". לאורך עמודים רבים מראה פרגו, כי הרעיונות שבבסיס "מפתח דיסקונט" גובשו לפחות שנה לפני שליבמן שלח לבנק את רעיונותיו - שכאמור היו שונים מהותית ובלתי ישימים. ליבמן גם לא שלח לבנק מידע של ממש, שכן הוא התנה זאת בהתחייבות של הבנק לשמירת סודיות - דרישה שדיסקונט דחה. ואילו לכאל שלח ליבמן את רעיונותיו רק באוקטובר 2009, הרבה לאחר שהסתיים פיתוח "מפתח דיסקונט", וגם בהם לא היה כל חידוש. פרגו דחה את טענתו של ליבמן לפיה יש לראות את דיסקונט וכאל כגוף אחד, ולהסיק שהצגת התוכנית בפני כאל משמעותה הצגתה בפני דיסקונט. לדברי פרגו, מדובר בשני גופים נפרדים שלעיתים גם מתחרים ביניהם, ליבמן ידע זאת ולכן פנה לכאל לאחר שדיסקונט דחה את פנייתו. גם כאל - כמו דיסקונט - בדקה רעיונות של עיגול כספים, פקדונות וחסכונות חודשים רבים לפני שליבמן פנה אליה. ליבמן המשיך להתנהל במהלך הדיון בתביעתו כאילו מדובר בקונספט שלו, למרות שלא הביא כל ראיה לכך - ממשיך פרגו. המידע על עיקרי תוכנית "מפתח דיסקונט" היה בידי הציבור לפני שליבמן פנה לכאל, והוכח שהיה זה הבנק הציג את עיקרי התוכנית בפני כאל לצורך שיתוף פעולה תפעולי ביישומה. ליבמן חויב בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את ליבמן ייצגו עוה"ד אילן שביט-שטריקס, יניב סטל ושאול פלדשו, ואת דיסקונט וכאל - עוה"ד אמנון לורך וניר רוזנר.