מפרקי חברת בטר פלייס, שתכננה להציע מכוניות חשמליות, תובעים 200 מיליון שקל מבכירי החברה ובראשם היו"ר
עידן עופר, היזם והמנכ"ל
שי אגסי ויו"ר
החברה לישראל אמיר אלשטיין. עוה"ד
שאול קוטלר וסיגל רוזן-רכב טוענים, כי החברה - בה הושקעו 850 מיליון דולר - קרסה בשל ניהול כושל ורשלני, תוך שמנהליה מתעלמים מסימני האזהרה הרבים שקדמו לקריסתה.
התביעה הוגשה (יום ב', 23.5.16) לבית המשפט המחוזי מרכז בשמן של חברות הקבוצה שבפירוק, ומנויים בה 22 נתבעים. נתבעים בולטים אחרים: אלוף (מיל.) משה קפלינסקי, שניהל את פעילות בטר פלייס בישראל; אלן גלמן, שהיה סמנכ"ל הכספים שלה; אוון ת'ורנלי, שהיה המנכ"ל לאחר הדחתו של אגסי; ומשרד רואי החשבון KPMG ונציגו בישראל סומך-חייקין, שביקר את דוחותיה.
קוטלר ורוזן-רכב טוענים, כי בטר פלייס נוהלה בצורה רשלנית, תוך מתן חוות דעת מקצועיות רשלניות והעדר מתן מענה שהיה נותן כל נושא משרה סביר. החלטות ניהוליות הכבידו על בטר פלייס ויצרו מבנה מורכב, שהביא לשריפת מזומנים בקצב של מיליון דולר ביום בטרם החל המיזם לייצר הכנסות. דווקא משום שמדובר באישים בולטים בתחומי הניהול וההשקעות, נאמר בתביעה, לא הייתה כל סיבה שהמיזם יקרוס כאשר הוא מותיר אחריו 1,000 נושים שאינם יכולים לגבות את חובותיהם.
בין היתר מצביעים קוטלר ורוזן-רכב על כך שחברת-האם של בטר פלייס נוהלה תקופה ארוכה ללא מנהל כספים מתאים או ללא מנהל כספים בכלל; לחברות לא היו עתודות וכרית ביטחון לפרעון חובותיהן; והמנהלים התעלמו מכך שהחברות הולכות וצוברות התחייבויות שוטפות וארוכות טווח. לכל המאוחר ברבעון האחרון של 2011 כבר היה צורך להוסיף הערת "עסק חי" לדוחות הקבוצה, נטען בתביעה, אך ההערה הופיעה רק במארס 2013 - חודשיים לפני בקשת הפירוק.
לנתבעים היו כלים מקצועיים מעולים למעקב בזמן אמת אחרי מצבה של הקבוצה, טוענים המפרקים, אך הם לא השתמשו בהם. הדירקטוריונים של החברות השונות לא הפעילו איזונים ובלמים, ולא בחנו את המשמעויות הכספיות ואת המטרות העסקיות שהוצבו לחברות. בחלק מן החברות כלל לא התקיימו ישיבות דירקטוריון, ובאחרות הן נוהלו רק כדי לצאת ידי חובה. דירקטורים בחברות-הבנות פעלו לפי תכתיבי מנכ"ל חברת-האם והכפיפו את טובתן לזו של חברת-האם.
לדברי המפרקים, הם קיבלו קבוצה ששרפה מזומנים בהיקף של 8 מיליון דולר לחודש, היו לה רק כמה מאות לקוחות שהשתמשו ב-940 מכוניות, היא הפעילה 38 נקודות הטענה שהכבידו עליה והיוו סיכון בטיחותי, היו לה שלוש קומות משרדים מפוארים, בקופתה היו רק 19 מיליון דולר והתחייבויותיה עמדו על מאות מיליוני דולרים. המפרקים מעירים, כי עד כה הוגשו תביעות חוב ב-600 מיליון שקל.
לטענת קוטלר ורוזן-רכב, קריסת בטר פלייס לא באה כרעם ביום בהיר: הנתבעים ידעו זמן רב (ולפחות מאז הרבעון האחרון של 2011) על היקף ההתחייבויות, מיעוט הכספים בקופה, תזרים המזומנים השלילי המתמשך והגרעון המשמעותי. אולם כך נטען, איש מהם לא התריע ולא פעל במסגרת סמכותו לטובת החברות ולמנוע את הידרדרות המצב עוד יותר.
"החובות הכספיים בסך מאות מיליוני שקלים נגרמו בקשר סיבתי ישיר לניהול התאגידי הפיננסי הלקוי על-ידי הנתבעים, כולם כאחד", נטען בתביעה. "הנתבעים ברשלנותם גרמו להותרת קופותיהן של החברות ריקות מכספים מול חבויות של מאות מיליוני שקלים".
בהמשך התביעה מצביעים קוטלר ורוזן-רכב על מספר אירועים מרכזיים בשנתיים האחרונות לקיומה של הקבוצה, ואשר לשיטתם הביאו בסופו של דבר לקריסתה. בין אירועים אלו:
- הצלחה חלקית בלבד של סבב הגיוס בנובמבר 2011.
- הכנת תקציב של 500 מיליון דולר לשנת 2012 (בדצמבר 2011) מבלי שהכספים מצויים בקופת הקבוצה.
- התעלמות מכך שבתחילת 2012 היו לחברה התחייבויות חוץ-מאזניות בהיקף של 154-114 מיליון דולר.
- הדחתו של שי אגסי באוקטובר 2012 בהחלטה שהתקבלה בצורה חפוזה, ללא דיון וללא הכנה מתאימה.
- כשלונות של נסיונות גיוס כספים באוקטובר 2012.
- רק במארס 2013 הוזמנה חוות דעת על שוויה של בטר פלייס. חברת גיזה-זינגר-אבן העריכה ששוויה צנח ב-86% ל-216 מיליון דולר בלבד.
התביעה הוגשה בשיתוף עם עו"ד קובי קפלנסקי, וטרם הוגשו כתבי הגנה.
