שופט בית המשפט העליון,
נעם סולברג, דחה (יום ג', 24.5.16) את ערעורו של
מוטי בן-משה על מכירת רשת מגה לחברת יינות ביתן תמורת 455-405 מיליון שקל.
בן-משה - הרוכש המיועד של אלון רבוע כחול, חברת-האם היוצאת של מגה - התמודד גם הוא על הרשת. אולם הנאמנים - עוה"ד
אהוד גינדס ו
אמיר ברטוב ורו"ח
גבי טרבלסי - המליצו למכור אותה ליינות ביתן. סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז,
אילן שילה, קיבל את ההמלצה והורה להביא את הצעת יינות ביתן לאישור נושי הרשת.
בערעורו ביקש בן-משה להורות לנאמנים להציג גם את הצעתו בפני הנושים, לצידה של הצעת יינות ביתן. בדחותו את הערעור אומר תחילה סולברג, כי ספק רב אם בכלל יכול בן-משה לערער כרגע על החלטתו של שילה, שכן אין המדובר עדיין באישור סופי של המכירה ליינות ביתן, אלא כאמור רק בהבאתה לאישור הנושים - היכולים לדחותה. ערעור ניתן יהיה להגיש אם וכאשר יתן שילה אישור סופי למכירה, לאחר שהנושים יאשרו אותה - אומר סולברג.
"לפי לוחות הזמנים שקצב בית המשפט המחוזי, ככל שהמכירה ליינות ביתן תאושר הן על-ידי הנושים, הן על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים - תיהפך החלטת בית המשפט לסופית בזמן קצר ביותר. נדמה כי במועד זה, כשמלוא התמונה תיפרש לפני ערכאת הערעור, יהא מוצדק לדון לעומקן בטענות שמעלים המבקשים, ככל שיעמדו עליהן. אמנם, בנסיבות העניין אף הזמן הקצר הזה לבטח שווה כסף, אולם אינני סבור כי המתנה להחלטה החלוטה של בית המשפט תגרום למבקשים נזק של ממש", אומר סולברג.
לצד זאת, גם לגופם של דברים קובע סולברג שדינו של הערעור להידחות. הוא מזכיר, ששילה הסמיך את הנאמנים לנהל מו"מ על מכירת מגה ולהמליץ לנושים על ההצעה הטובה ביותר לדעתם - וזה מה שעשו הנאמנים. לדבריו, "משהוגדרה סמכותם של הנאמנים, אין בית המשפט שם את עצמו בנעליהם אלא בוחן את סבירות הפעלת שיקול דעתם".
סולברג מוסיף: "במסגרת הבראת חברה יש ליתן את הדעת למגוון רחב של שיקולים, כגון איתנותו הכלכלית של המציע, סוגיות של הגבלים עסקיים, מצבם של העובדים, ואף טובת המשק בכללותו. ברירת ההצעה העדיפה ביותר דורשת, מחד-גיסא, את ראיית הדברים כמכלול, ומאידך-גיסא, יכולת מקצועית לשאת ולתת עם כלל המציעים לשם שיפור מצבם של כלל הגורמים הרלוונטיים. תפקיד זה הטיל בית המשפט על הנאמנים.
"אם כן אפוא, לא הנושים הם אלו אשר מגבשים את הסכם המכר כי אם הנאמנים, בהתאם למינוי שנתן בית המשפט; הנושים רשאים שלא לאשר את ההסדר, אולם אין חובה שבדין להניח לפניהם את מלוא האפשרויות שהוצעו לנאמנים". קביעה לפיה הנאמנים צריכים להניח בפני הנושים את כל ההצעות שקיבלו "תרוקן מתוכן את משמעות התפקיד שהוטל על הנאמנים, והיא גם מנוגדת לרציונל שבבסיס המינוי". בן-משה חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל.
