"אני הייתי חוזר על בנק מזרחי בכל יום מאז שהוא ניתן ועד היום. אם לא הייתי עושה את זה - לא הייתי זכאי להמשיך בשירות בבית המשפט". כך אומר (יום ה', 26.5.16) נשיא בית המשפט העליון בדימוס,
אהרן ברק. הוא דיבר בכנס באוניברסיטת חיפה במלאת 20 שנה לפסק דין בנק המזרחי, בו קבע בית המשפט העליון לראשונה שחוקי היסוד מאפשרים לו לבטל חוקים אחרים.
ברק אמר: "כאשר כתבתי את בנק המזרחי, הרגשתי את משק כנפי ההיסטוריה. זה לא היה עוד פסק דין. הבנתי מה קורה פה. כתבתי את פסק הדין כשהעיפרון רעד. בית משפט שנותן בנק מזרחי כל שני וחמישי - אוי ואבוי לו. אבל בית משפט שמגיע אליו בנק מזרחי ולא נותן אותו - אוי ואבוי לו. היה בלתי אפשרי לכתוב אותו אחרי שנה.
"לפסק הדין יש חסרונות גדולים ויתרונות גדולים, שרק חלק מהם צצו. התפיסה שהכנסת אינה כל יכולה ושאת הזכויות החוקתיות צריך לקחת ברצינות - זאת התרומה הענקית של פסק הדין הזה, ולא משנה מה קורה בשטח. השיח החוקתי התחיל בבנק מזרחי. המרכזיות של בית המשפט בהגנה על זכויות האדם כנגד הכנסת, זו תרומה אדירה. אין בעולם פיתוח כמו שלנו בנושא של
כבוד האדם, והם לומדים מאיתנו. העולם הגדול מצטט אותנו בנושא המידתיות, וזה לא היה לפני בנק מזרחי".
"שמגר היה הדמות המרכזית" עוד אמר ברק, כי הדמות המרכזית בפסק דין זה היה הנשיא
מאיר שמגר ולא הוא. "אתם מבינים את המצב שבפניו עומד בית משפט שעומד לתת את פסק דין בנק המזרחי. הוא עומד בפני צונאמי. אני ראיתי בשמגר את החומה בפני הצונאמי, כי הוא היה מיודד גם עם
מנחם בגין וגם עם
יצחק רבין. יכולנו לוותר על שמגר, כי הוא ניתן כמה ימים לפני שחלפו שלושה חודשים מאז פרישתו. מספיק שהיה אומר 'לא הספקתי' כדי שפסק הדין לא יינתן והכל היה מתחיל מחדש. פסק הדין כל כך ארוך, כי לא היה לנו זמן לקצר: כתבנו את כולו בשלושת החודשים הללו".
לדברי ברק, כתיבת פסק הדין הייתה קשה מאוד ל
מישאל חשין, כי "הוא היה איש של זכויות האדם, אבל הוא לא נתן להן את המעמד שאחרים נתנו להן, והוא היה צריך למצוא את הדרך האינטלקטואלית לכתוב את פסק הדין". לחשין גם היה קשה לאחר מתן פסק הדין, הוסיף, משום שהוא היה במיעוט ונשאר בעמדתו.
בתשובה לשאלת News1 על החסרונות של פסק הדין אמר ברק, כי המהפכה החוקתית עצרה את המהלך של חקיקת חוקי היסוד ויצרה שאלה על הלגיטימיות של הביקורת השיפוטית. "בית המשפט ביטל רק מעט חוקים, וזה מעלה את השאלה האם זה לא רוב מהומה על לא מאומה. בעיקר הייתה לה השפעה שלילית על מינוי שופטים".
השר לשעבר
דן מרידור אמר, כי כיום לא ניתן היה להעביר את חוקי היסוד, "או ליתר דיוק - אני חושש איך הם היו נראים". לדבריו, "בניגוד לכל ההשמצות, על המהלך הזה ידעו כל השחקנים, והא ראיה שלא הצלחנו להעביר זכויות כמו חופש הדת, כי הבינו מה המשמעות של זה". עוד אמר מרידור, כי למכיני חוקי היסוד - והוא בתוכם - היה ברור שבית המשפט העליון מקבל את הסמכות לפסול חוקים הנוגדים אותם.
גביזון נגד צורת החקיקה פרופ'
רות גביזון ציינה, כי איש לא ציפה שהמהפכה החוקתית תבוא כאבחת חרב בפסק דין אחד, בו לא נעשה שימוש בסמכות לבטל חוק, ואיש לא ציפה שהחלטה כזו תבוא ללא כל תגובה של הכנסת. כיום, הוסיפה, מוסכם על הכל שהביקורת השיפוטית על החקיקה היא חלק מהמערכת. עוד העירה, כי העובדה שבית המשפט הוא המגביל את עצמו, היא אחת הסיבות למצב הבעייתי הנוכחי.
גביזון הזכירה את ביקורתו הנוקבת של הנשיא בדימוס
משה לנדוי על פס"ד בנק מזרחי ואת דרישתו למנוע ביקורת שיפוטית על החקיקה, "אבל הוא בא מאוחר מדי". עוד אמרה, כי נכון שיש למנוע עריצות של הרוב, אבל "אנחנו שוכחים שהדמוקרטיה היא ספירת קולות, ולא רק ספירת קולות נאורים. אני לא חושבת שהמצב אצלנו יותר גרוע ממה שאומר מי שאולי יהיה נשיא ארה"ב [
דונלד טראמפ]".
לדברי גביזון, נכון היה להעביר ב-1992 את חוקי היסוד במקום להשלים את החוקה, אך הדבר נעשה בצורה שפגעה בציבורים מסוימים. "לא יכולה להיות שיטה שבה התפיסות שלי מעולם לא נחשבות, כי כללי המשחק שלי כבר נקבעו כך שההעדפות שלי הן כבר לא חלק מהמשחק. האתגר שלנו הוא להחזיר למהלך הזה את בסיס הכוח שלו: שזה לא רק מחנה אחד". לשם כך, סבורה גביזון, יש להכניס את המערכת הדמוקרטית גם לקבוצות הדתיות. היא הזהירה, שבלא שיח שאיננו שחור-לבן - ישראל תמצא את עצמה באותו מקום בו נמצאת כיום אירופה.
פרופ'
ברק מדינה - שהיה מועמד לבית המשפט העליון וכיום הוא מועמד לבית המשפט המחוזי - סבור, כי המהפכה החוקתית היא למעשה מהפכת זכויות האדם והן אלו שמגבילות את כוחם של הכנסת ושל הרוב. "אני לא בטוח שזה צריך להיות חזות הכל", הוסיף. "מה שעולה מהפסיקה הוא הסתמכות יתר על זכויות האדם".
תוצאה של גישה זו, אמר מדינה, היא התפיסה לפיה זכויות האדם כוללות גם הגנה על החיים ועל הרכוש הציבורי, ואז כל החלטה שלטונית יכולה להתפרש גם ככזו המגינה על זכויות אדם ולא רק פוגעת בהן. עוד סבור מדינה, כי ניתן למצוא גם בחוקי היסוד הקיימים בסיס לכבד נורמות חוקתיות נוספות, כגון הגבלת ההפרטה או החופש מדת.
