עו"ד דוד ידיד התנהג בצורה מבישה אל ניצולי שואה, כאשר ערך כנס המוני במהלכו ניסה לשכנע אותם לשכור את שירותיו לקבלת פיצויים. כך קובע (26.5.16) בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, אשר הרשיע את ידיד בשידול לקוחות, התנהגות שאינה הולמת ופגיעה בכבוד המקצוע.
הקבילה נגד ידיד עסקה בכנס שארגן במתנ"ס בבאר שבע במאי 2012, ואליו הוזמנו יוצאי מרוקו ועירק. בכנס מסרו ידיד ואנשיו, כי לאחר שנים בהן התנכרה ממשלת ישראל לניצולי שואה מארצות המזרח, ניתן כעת לקבל פיצוי מממשלת גרמניה. ידיד הציג את עצמו כמי שמוביל בתחום הפיצויים, ולדבריו הוא מעסיק 70 עורכי דין שכבר השיגו פיצויים ל-100,000 איש.
עוד אמר ידיד כי ההתקשרות עם משרדו אינה כרוכה בסיכון כלשהו, שכן הוא אינו גובה דמי הרשמה או הוצאות, ורק אם התביעה תעלה יפה - ישלם הלקוח שכר טירחה בהתאם לתקנות שקבע שר המשפטים. ידיד ואנשיו חילקו לנוכחים טפסים, הסבירו שהם מצפים שהתביעות יידחו והבטיחו שייצאו למערכה משפטית, במידת הצורך - עד לבית המשפט העליון. הכנס תועד בידי חוקר פרטי ששכרה הלשכה, וידיד לא העלה טענות כנגד האותנטיות של התיעוד.
"כמו מכירת דירות" עו"ד יוסי בן-דוד אומר בפסק הדין: "האופן שבו נערך המפגש היה מביש (חלוקת מספרים, התקהלות המונית, הנקבל נשמע פשוט משלח לדרכו את כל מי שנולד אחרי אוגוסט 1943, בלי טיפה של כבוד), מבייש את המעמד של עורך דין ולקוח או עורך דין ולקוח בפוטנציה ומבייש את מקצוע עריכת הדין, פשוט כך!
"הצילומים מגלים התקהלות המונית שאינה שונה בהרבה, מבחינת הזילות של המעמד, מזו שמאפיינת אירועים המוניים לשיווק ומכירת דירות, פשוט כך וכמה פשוט, ככה חמור כאשר מדובר במרקם העדין שביחסים שבין עורך דין ללקוח או לקוח בפוטנציה, אם תרצה. בנסיבות המקרה שבו עסקינן, אין כיבוד של המרקם העדין הזה. המפגש נערך בתנאים שאינם מאפשרים אינטימיות ושמירה על חיסיון.
"גם אם עובר חוט מקשר בין כלל הנוכחים באופן שאולי מצדיק נשיאת דברים אל כלל הנוכחים – טענתם לזכאות לכאורה לתגמול בגין נרדפות כניצולי שואה – הרי שעדיין כל תביעה כזו צריכה לעמוד בפני עצמה ולהיות מושתתת על הפרטים והנסיבות האינדיבידואליים לכל תובע. גם אם אין כל פסול בכך שהנקבל יצר מעין שלוחה זמנית של משרדו (ואין בכך חיווי דעה), הרי שבכל הכבוד הראוי, לא כך נראה משרד ואני מכוון באומרי זאת לכך שהתנאים שיצר הנקבל במקום לא אפשרו שמירה על המרקם העדין הזה (למשל, שמירה הבטחת תנאים הולמים לשם שמירה על חיסיון) ועולים כדי פגיעה קשה בכבוד המקצוע וכדי התנהגות שאינה הולמת".
בלי חיסיון ופרטיות אב בית הדין, עו"ד יחזקאל ריחני, הוסיף: "היום, עם ריבוי עורכי הדין, נפוץ הדבר שחברינו מקיימים פגישות עם לקוחותיהם במקומות שונים (בתי קפה ומסעדות). חייבים להזהיר אותם שעליהם לעשות זאת תוך שמירה על כבוד המקצוע, ואם אכן עושים כן, איני רואה כל פסול. לא כך נהג הנקבל. הוא פרץ ודרס ברגל גסה את כללי האתיקה וקיים כנס פתוח לציבור הרחב מבלי לשמור על כללים יסודיים – הבטחת התנאים לקיום החיסיון ולשמירה על הפרטיות של הלקוח".
עו"ד ניר יוסלביץ אומר בחוות דעתו: "לא ניתן שלא להתייחס, לעצם העובדה שעסקינן בנידון דידן, לא בקהל רגיל. אלא, עסקינן באוכלוסייה של ניצולי שואה, אוכלוסייה שעל כל אחד ואחד מאיתנו, להתייחס אליה במשנה זהירות, ובכבוד ראוי, אם לא למעלה מכך.
"לא ניתן שלא להביע מורת רוח קשה, מהתנהלות של הנקבל, שהינה התנהלות בלתי מכובדת בעליל, בעלת מאפיינים של מחוזות הזרים למקצוע עריכת הדין, ודי לחכימא ברמיזא. כמובן, שלא ניתן לקבל את המחזה הנורא, שנגלה לעיננו, במסגרתו הנקבל קיבץ יחדיו באופן טכנוקרטי, אוכלוסייה בעלת זכויות כה רבות במדינתנו, בהתקהלות המונית, שיש בה בכדי לא רק לפגוע בכבוד המקצוע, אלא חמור מכך".
לדברי יסלוביץ, "ההתנהלות של הנקבל, כפי שנחשפה בפני, יש בה בכדי להוות כשידול אסור, בעוד הנקבל הרהיב עוז, בכל הנוגע לכך, שמשרדו אינו גובה בתחילה כל תשלום שכר טירחה ו/או תשלום עבור ההוצאות וכל הסיכון בייצוג רובץ על משרדו. האמור לעיל נעשה מתוך מטרה אחת: לשדל את הנוכחים בכנס, לחתום על הסכם שכר טירחה, בעוד הנקבל פיתה את ציבור הנוכחים, במתן הייצוג למשרדו - כך ולא אחרת".
ידיד זוכה מעבירות נוספות של שידול ופרסומת אסורה ושל התנהגות שאינה הולמת ופגיעה בכבוד המקצוע, בנוגע לייזום המפגש. הוא גם זוכה מאשמת טיעון עובדתי ומשפטי בידיעה שאינו נכון בתגובתו לקבילה. את ועדת האתיקה במחוז ת"א ייצג עו"ד
עומר יונה, ואת ידיד - עוה"ד אילן בובמך ויריב רונן.
