אין חיסיון גורף לפעולות משרד החוץ

בית המשפט העליון מצמצם (יום ב', 6.6.16) את החיסיון הניתן למשרד החוץ על מסירת מידע לפי חוק חופש המידע. בית המשפט קובע, כי חיסיון זה לא יינתן בצורה גורפת, אלא יחול רק על עניינים רגישים שהשתיקה יפה להם. השופטת דפנה ברק-ארז קיבלה את ערעורו של עיתון הארץ, והורתה להעביר לו את רשימת המשתתפים בסעודת "סדר שני" שערך לפני שנתיים שגריר ישראל בארה"ב, רון דרמר. היא דחתה את עמדת המדינה, לפיה נציגויות ישראל עלולות להיתקל בקשיים באירוח, אם אורחיהן יידעו שזהותם עלולה להיחשף. תחילה מציינת ברק-ארז, כי משרד החוץ אינו נמנה בין הגורמים שקיבלו פטור גורף מתחולת חוק חופש המידע (כגון מערך המודיעין של צה"ך, המוסד והשב"כ), ולכן לא ניתן לומר שכל מערך החוץ של ישראל פטור מן החוק. לדבריה, מאחר שטענתה העיקרית של המדינה נוגעת לציפיותיהם של אורחיה בחו"ל, מן הראוי לבדוק את המקובל בעולם בתחום זה - ומסקנתה היא שניכרת מגמה גוברת והולכת של בקשות לחשיפת מידע, ושחלקן מתקבלות. "הפטור שעניינו הגנה על יחסי חוץ הוא פטור מקובל בדיני חופש המידע", מסכמת ברק-ארז את סקירת המשפט המשווה. "אולם, ניתן להתרשם כי פטור מעיון במידע אמור להיות מבוסס על הצדקה עניינית ונקודתית המתייחסת באופן קונקרטי לנזק שעלול להיגרם כתוצאה מגילויו. בחשש גרידא אין די. יישומם של הפטורים בתחום זה מבוסס על בחינה של טיב המידע, הנסיבות שבהן הוא התקבל, טיב היחסים בין המדינות שבהן מדובר, אופיה של מדינת החוץ שהמידע קשור בה ושיקולים מסוג זה". בהתייחסה ספציפית לגילוי רשימות אורחים אומרת ברק-ארז, כי בקשות כאלו הולכות ומתרבות, ולכן המשתתפים באירועים דיפלומטיים לא אמורים להיות מופתעים מהן. בארה"ב אף קיימת מדיניות גילוי מרצון של רוב האורחים בבית הלבן. בנוגע לבקשה שבפניה אומרת ברק-ארז, כי הפתרון לחשש מפני אפקט מצנן אינו בחיסיון גורף על המידע. היא מוסיפה: "נציגיה של מדינת ישראל בחו"ל הם משרתי ציבור. פעילותם אמורה להיות כפופה לביקורת ציבורית ולדיון ציבורי. אכן, לעתים מעטה כזה של סודיות מובטחת מראש עשוי להיות נוח. אולם, הוא גם עלול לכסות - והדברים נאמרים במישור העקרוני בלבד, וללא כל רמז או אחיזה בעובדותיו של המקרה שבפנינו - על עניינים שראויים לביקורת ציבורית. אחד השימושים האפשריים בדיני חופש המידע הוא חשיפת מפגשיהם של אנשי השלטון עם גורמים פרטיים, מפגשים שעשויים לצפון ברכה וסיוע, אך עלולים לפעמים גם לחשוף ניגודי אינטרסים או שיקולים שאינם ממין העניין". במקרה הספציפי, קשה לומר שהמשתתפים בסעודה ציפו לשמירה על פרטיותם, לנוכח ריבוי המשתתפים, העובדה שהיו ביניהם עיתונאים והפרסום שנתנו חלקם להשתתפותם. לכן, גם אין צורך לפנות אליהם ולבקש את תגובתם לבקשה למסירת המידע - קובעת ברק-ארז. בשולי הדברים אומרת ברק-ארז: "לכאורה אין כל פסול בכך שהמשיב [משרד החוץ] יקבע לעצמו אמות מידה מנחות באשר להבחנה בין אירועים שיהיו 'בני גילוי' לבין אירועים אשר מראש לא יהיו כאלה, ואשר יחולו בעתיד במקרה שבו תוגש בקשת גילוי מסוג זה. כך למשל, שיקולים רלוונטיים עשויים להיות מספר המשתתפים באירוע; מדינות האזרחות שלהם; מאפייניהם של המשתתפים (דיפלומטים או גם אנשים מן המגזר הפרטי); השתתפותם של 'שותפי סוד' בלבד במפגש; מיקום האירוע ועוד". משרד החוץ חויב בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. השופטת ענת ברון הסכימה עם ברק-ארז. הנשיאה מרים נאור סברה בדעת מיעוט, שיש לקבל תחילה את תגובות המשתתפים בסעודה. את הארץ ייצגה עו"ד טל ליבליך, ואת משרד החוץ - עוה"ד מוריה פרימן ודנה בריסקמן.