ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות קיימה (יום ב', 20.6.16) דיון מעקב אחר יישום התוכנית התנהגות מינית מסכנת ומעורבות קטינים בזנות.
מיכל לוין, תלמידת תיכון, סיפרה לוועדה כי בבית ספרה התרחש מקרה של פגיעה, כאשר נערים צילמו והפיצו סרטון של נערה במקלחות בית הספר. למרות שידעו מי הנער האחראי להפצה הפוגענית, הוא לא הורחק מבית הספר, ולעומת זאת התלמידה שצולמה לא הסכימה להגיע עד שהנער לא יורחק. רק בסופו של דבר הנער הועבר לבית ספר אחר.
מנהלת "מכון תודעה - חקר תופעת הזנות בארץ ובחו"ל", נטלי לוין אוחנה, ציינה כי "כדי להציב סטנדרטים של מיניות בריאה, חייבים להתחיל כבר בגיל צעיר, בגיל בו מפתחים דעות ותפישות".
יעל גור ממרפאת לוינסקי ציינה כי הם מגיעים לבתי ספר ומקיימים כ-500 הרצאות בשנה בנושא ניצול מיני והתנהגות מינית מסכנת, אך הם פועלים בהתנדבות מלאה ואינם מתוגמלים מצד בתי הספר, לדבריה "היוזמה היא שלנו, אנו מגייסים את הכסף הנדרש".
נעמה ריבלין, מנהלת "סלעית - מרכז סיוע לנשים במעגל הזנות", אמרה כי תלמידים שמגיעים אליהם לסיור מספרים שלא דיברו איתם במערכת החינוך על נושאים של זנות ופורנוגרפיה.
מירי גל מעמותת על"ם אמרה כי ב-2014 הם היו שותפים לכתיבת טיוטה לתוכנית בנושאי התנהגות מינית כמקום של ניצול וכפייה, קבלת החלטות ובחירה, זנות וקורבנות זנות. משרד החינוך לא עדכן אותם מה נעשה עם התוכנית ובדיון למדה כי התוכנית כרגע רק בשלבי הטמעה במערכת. עוד אמרה כי "מורות ויועצות צריכות לעבור הכשרה כיצד להעביר את התכנים האלו".
עו"ד אביטל רוזנברג מהמטה למאבק בסחר בנשים ובזנות התייחסה לפעילות ברשת וציינה כי היא "מיפינו 670 אתרי אינטרנט ועמודי פייסבוק שעוסקים בגיוס לזנות, ודבר לא נעשה. מדובר ברכבת ששואבת נערים ונערות למעגל הזנות, וגם להורים יש אחריות לא מבוטלת".
איריס מנדה בן יעקב, הממונה על חינוך למיניות ולמניעת פגיעה בילדים ונוער במשרד החינוך, אמרה כיצד מערכת החינוך פועלת בנושא מניעה והסברה. לדבריה, "מזהים סימנים מוקדמים לעיסוק בזנות ומשתדלים לאתר ילדים שנמצאים במצבי סיכון כבר בגיל הרך. כמו-כן נבנות תוכניות ייחודיות בבתי הספר כמו שעות שילוב ותרפיה באומנות, ופועלים גם בקהילה. נציגי רווחה מעורבים כאשר מזהים קושי משפחתי".
בנוסף פירטה על תוכנית "חיים ברשת", הממוקדת ברשת ובמניעת פגיעה, הפצת תמונות עירום ופורנוגרפיה. עוד ציינה כי "קיים מאגר תוכניות המותאמות על-פי גיל. ממאגר זה בתי ספר, כולל מהמגזר החרדי, יכולים לבחור את התוכנית שנראית להם מתאימה, ובנוסף מועבר סקר ליועצות בבתי הספר, על-מנת לבדוק איזו תוכנית הם בחרו להעביר".
עמיר גפן, חבר צוות גלישה בטוחה במשרד החינוך, אמר בנושא הרשת כי "אנו עוקבים וממפים אתרים ומשתפים פעולה עם השירות הפסיכולוגי".
ח"כ עאידה תומא-סלימאן (הרשימה המשותפת) אמרה כי "הילדים לבד לא יכולים לקשר את נושא הזנות כאשר מדברים איתם על יחסים מיניים, אם לא מדברים איתם על ניצול. למרות התוכניות הקיימות, המידע וההסברה אינם מחלחלים לשטח, בעיקר באוכלוסייה הערבית. התוכנית במגזר הערבי שונה מהמגזר היהודי, והיא כוללת הכנה לנישואים, בישול וניקיון - ככה לא מכינים ומסבירים את נושא הפגיעה המינית".
ח"כ
בני בגין (הליכוד) אמר בדיון כי "יש תופעות חברתיות שליליות רבות ואנו מפתחים ציפייה מוגזמת לעיתים מבתי הספר - אי-אפשר להטיל את כל האחריות עליהם. האחריות היא גם של ההורים שמספקים מחשב בחדר הפרטי וטלפון נייד".
בסיום הדיון קראה יושב-ראש הוועדה, ח"כ לביא, למשרד החינוך לבצע בדק בית: "קיים פער גדול בין הרצוי למצוי. אני קוראת לשר החינוך להגדיל את התקציב להטמעת התוכניות במערכת ולהכשרת אנשי מקצוע. שעות היועצות חייבות לגדול. יש ארגונים שמשוועים להיות שותפים וכדאי לנצל את הידע הרב, הניסיון רב השנים והרצון הטוב שלהם. נקיים דיון נוסף בנושא להמשך מעקב".
