החלטה של בית המשפט העליון מגלה (יום ג', 21.6.16), כי בני זוג לא הסדירו גט במשך 28 שנים בשל סירובו של הבעל לשלם לאישה את הסכום שהבטיח לה בכתובתה.
בני הזוג נישאו בשנת 1986, כעבור זמן קצר נולדה להם בת שאיננה בקשר עם אביה ובשנת 1998 הגיש הבעל לבית הדין הרבני האיזורי תביעה לגט. הגט לא ניתן, משום שבית הדין קבע שהבעל חייב לשלם את הכתובה כתנאי לכך. סכום הכתובה עומד על 140,000 דולר.
לאורך השנים שחלפו, חויב האב במזונותיה של בתו, עד שהגיעה לגיל 18 והתשלום נפסק. הוא טען, כי שילם לבת מזונות של 755,800 שקל, יש לקזז סכום זה מסכום הכתובה וכך למעשה הוא פטור ממנה וניתן לסדר את הגט. בית הדין הרבני האיזורי הורה לו להגיש אסמכתאות הלכתיות להוכחת גישתו, אך הבעל לא עשה זאת והוא חויב בהוצאות.
הבעל ערער לבית הדין הרבני הגדול והעלה גם את טענותיו בנוגע לכתובה, למרות שהחלטת בית הדין האיזורי עסקה רק בחיובו בהוצאות. בית הדין הגדול סירב לפיכך לדון בטענות אלו, אך הבעל הגיש בכל זאת מקורות הלכתיים שלשיטתו תומכים בטענת הקיזוז שהעלה. בית הדין הגדול שב ודחה את הטענות, אך אפשר לבעל להעלותן בצורה מסודרת לאחר שיפקיד ערבויות של 50,000 שקל. לאחר שהבעל עשה זאת והגיש את האסמכתאות, נדחתה עמדתו לגופה וכן צוין שוב שהוא לא מילא הוראות שונות של בתי הדין.
הבעל עתר לבג"ץ בבקשה שיורה לקזז את המזונות מן הכתובה, אמר שאין ביכולתו לשלם את הכתובה משום שהוא כתובה וטען שהוא מוחזק כבן עבורה בידי אשתו-בנפרד. זו ציינה בתגובתה, כי הבעל הסתיר מבג"ץ שהוא הגיש תביעה לבית המשפט למשפחה להחזרת דמי המזונות.
השופט
יורם דנציגר דחה על הסף את העתירה, בציינו שהבעל אכן הפר את הוראות בתי הדין הרבניים. עוד מזכיר דנציגר, כי בג"ץ אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, אלא מתערב בהחלטותיו רק במקרים נדירים ויוצאי דופן - בעיקר בשל חריגה מסמכות או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים. מקרה זה אינו נמנה על אותם חריגים, קובע דנציגר.
דנציגר מוסיף: "ככל שהיו בפיו של העותר טענות טובות לשנות מהחלטותיו הקודמות של בית הדין בסוגיית הקיזוז של דמי המזונות מתשלום הכתובה, היה עליו לפעול בהתאם להחלטותיו של בית הדין - תחילה בית הדין האיזורי ולאחר מכן בית הדין
הגדול - ולהגיש את האסמכתאות ההלכתיות שיש בהן כדי להצדיק את שינוי ההחלטה. משלא עשה כן העותר, אין הוא יכול לצפות שבית משפט זה יושיט לו סעד מן הצדק".
הבעל חויב בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל. השופטים
סלים ג'ובראן ו
אורי שהם הסכימו עם דנציגר. את הבעל ייצג עו"ד גיל גרשון טבעון, את בית הדין ייצג עו"ד רפי רכס, ואת האישה - עוה"ד אורי זמברג ונתנאל מויאל.