ראש ממשלת בריטניה,
דייוויד קמרון, הודיע (יום ו', 24.6.16) על התפטרותו בעקבות החלטת הבוחרים לפרוש מ
האיחוד האירופי. קמרון אמר, כי יפרוש בעוד שלושה חודשים מהחיים הפוליטיים.
קמרון דיבר מחוץ לבית ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 ואמר, כי בעת הזאת דרושה לבריטים הנהגה חדשה. הוא פירט את הישגיו כראש ממשלה והודה לכל מי שאיפשר לו להגיע להישגים אלה. עוד מסר, כי הודיע על החלטתו למלכה אליזבת.
התפטרותו של קמרון אינה מחייבת עריכת בחירות לפרלמנט, והסיעה השמרנית יכולה לבחור את מחליפו. כך היה למשל בשנת 1992, כאשר מרגרט תאצ'ר התפטרה והשמרנים בחרו במקומה את ג'ון מייג'ור. השמרנים ניצחו בשנה שעברה בבחירות והשיגו רוב מוחלט של 330 מושבים בפרלמנט (בו 650 חברים), ניצחון שהושג בהנהגתו של קמרון ובניגוד לתחזיות המוקדמות.
אחד המועמדים המובילים להחליף את קמרון הוא ראש עיריית לונדון לשעבר, בוריס ג'ונסון, שעמד בראש הקמפיין המנצח לפרישה מהאיחוד. ג'ונסון הוא אדם כריזמטי, שהיה ראש עיריית לונדון בזמן אולימפיאדת 2012. מועמדים נוספים הם שר המשפטים, מייקל גוב, מראשי קמפיין הפרישה, ושרת הפנים, תרזה מאי. כל השלושה נחשבים לידידי ישראל.
קמרון הוא שיזם את היציאה למשאל העם, בהערכה שאזרחי בריטניה יחליטו לתמוך בעמדתו ולהישאר חלק מן האיחוד האירופי. 84 מחברי הפרלמנט השמרנים שתמכו בפרישה, בראשותו של בוריס ג'ונסון, קראו לקמרון עוד לפני פרסום התוצאות להמשיך בתפקידו, והבטיחו לו את נאמנותם.
גם על מנהיג הלייבור, ג'רמי קורביין, מופעלים לחצים להתפטר. קורביים תמך בהישארות באיחוד האירופי, וניתוחים מוקדמים אומרים שנצחונם של תומכי הפרישה הושג במידה משמעותית בשל התמיכה לה זכו במעוזים של הלייבור. מעבר לכך, הלייבור בהנהגתו של קורביין השנוי במחלוקת הסתבך במספר סערות, כולל שורה של גילויים אנטישמיים בשורותיו.
