היום לפני 70 שנים, ידוע בתולדות הישוב העברי, התנועה הציונית ומדינת ישראל בשם "השבת השחורה. ביום זה, מוקדם בבוקר, הטילו שלטונות המנדט עוצר כללי על כל הישוב, ביחוד על הערים הגדולות, אין יוצא מביתו. במקביל, החלו 17,000 חיילים בחיפושים מבית לבית, מישוב לישוב. המטרה: לשבור את תנועת המרי העברי.
שמונה חודשים קודם לכן התלכדו ההגנה, אצ"ל ולח"י, לראשונה, לגוף אחד, "תנועת המרי העברי". הייתה זו מחאה על שממשלת הלייבור, שעלתה לשלטון באנגליה, אחרי מלחמת העולם השנייה, הפרה את הבטחותיה (לפני הבחירות כמובן) לישוב, ביטלה את כל ההקלות והגבילה מאוד עליית מעפילים לארץ. הזעם בישוב היה גדול.
ליל הגשרים, ליל הרכבות התנועה הוכיחה מהו כוחו של ישוב מלוכד. 200 מעפילים שוחררו בכוח ממחנה מעצר בעתלית. מסילות ברזל פוצצו בליל הרכבות. 11 גשרים מעל הירדן הועפו באוויר בליל הגשרים. תחנות משטרה הותקפו. האימפריה עמדה חסרת אונים, והחליטה להגיב בכוח.
העוצר נמשך ארבעה ימים. הצבא גילה בין היתר סליק - מחסן נשק - גדול ביגור, ועוד סליקים קטנים. התגלה גם מאגר מסמכים. חודש לאחר מכן הציל איסר
הראל ארכיון מודיעין יקר, שעמד ליפול לידי הבריטים.
זעקותיו של הרב מימון
מנהיגי הישוב
משה שרת, דב יוסף, יצחק גרינבוים ודוד רמז - כולם שרים לעתיד בממשלות ישראל - נעצרו ונשלחו לחודשיים למחנה מעצר בלטרון. בן-גוריון ומשה סנה לא נעצרו כי היו בחו"ל. הרב יהודה הכהן פישמן-מימון הועלה בכוח בשבת קודש על רכב צבאי, כשהוא זועק מרה.
חייל רודף אחרי ילד כילד קטן, אני זוכר איך קנתה אימא ע"ה אוכל מהשכן, בעל חנות מכולת, כשהוא מעביר אליה לחם והיא נותנת לו כסף דרך הגדר המשותפת. רחוב מגורי בתל אביב היה ריק מאדם. הצצתי החוצה וראיתי חייל דרוך בידו רודף אחרי ילד שיצא החוצה.
השבת השחורה, ובמקביל פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים, שבו נהרגו 90 איש, הביאו לפירוק תנועת המרי העברי. מעתה, פעלה כל תנועה בנפרד.
הבריטים כביכול ניצחו. אבל לאמיתו של דבר היו אלו פרפורי גסיסה של האימפריה הבריטית, שפשטה את הרגל אחרי המלחמה העולמית. בתוך שנה נאלצה בריטניה לבקש מהאו"ם שיחליט במקומה על גורלה של ארץ ישראל. הגאווה הלאומית הבריטית לא יכלה להתמודד עם פשיטת הרגל הכלכלית, עם דעת הקהל העולמית ועם מאבקו של הישוב.
