שרה נתניהו טוענת, כי שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים,
דיתה פרוז'ינין, סטתה בצורה מהותית מסדרי הדין ודיני הראיות, יישמה אותם בצורה בלתי שוויונית בעליל וגרמה לה לעיוות דין ולפגיעה בזכויות חוקתיות.
נתניהו הגישה (30.6.16) לבית הדין הארצי לעבודה בקשה לערער על פסק הדין, בו קיבלה פרוז'ינין את תביעתו של גיא אליהו, לשעבר עובד בבית ראש הממשלה, וקבעה שנתניהו הייתה אחראית להעסקתו הפוגענית. נתניהו מבקשת לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לבית הדין האיזורי, כך שתוכל להביא עדים וראיות בעניינים הנוגעים לה. לחלופין מתבקש הארצי לבטל את הקביעות נגדה.
לדברי נתניהו, באמצעות עו"ד יוסי כהן, פרוז'ינין קבע קביעות קשות נגדה למרות שהיא כלל לא הייתה בעלת דין אלא עדת הגנה. מטבע הדברים, לא ניתנה לה אפשרות לפרוס את ראיותיה בפני בית הדין, להגיש כתב הגנה, לזמן עדים ולהתגונן כדבעי כנגד הטענות שנטענו נגדה.
בערעור נטען, כי בית הדין סמך על עדותו של
מני נפתלי שהעיד לטובת אליהו, כאשר האחרון העיד אף הוא לטובתו, תוך התעלמות מכזביו הבוטים של נפתלי ומסתירות קשות בעדותו, ותוך התעלמות מראיות המעידות שאין להאמין לאף מילה ממוצא פיו. בנוסף סמך בית הדין את פסק דינו על עדות חברתו הקרובה של נפתלי, שמסרה את עדותה ללא תצהיר, ובכוונתה של נתניהו לבקש לצרף ראיות המוכיחות לשיטתה שעדות זו - בכזב יסודה.
עוד טוענת נתניהו, כי פסק הדין רווי שגגות וסתירות פנימיות הזועקות, חלקים ממנו תלושים זה מזה באופן היוצר כשל לוגי, חלקים אחרים מתעלמים מהגיונם של דברים וממושכלות יסוד בדיני הראיות ובדין המהותי. בית הדין התעלם מראיות המעידות על הכזב הבוטה בגרסתו של אליהו, ומאידך העניק משקל כמעט חלוט לטענות מופרכות על פניהן, חרף העובדה שלא נתמכו בראיות חיצוניות כלשהן.
בערעור נטען עוד, כי לא ניתן להתחמק מהתחושה, לפיה בית הדין היטה אוזן קשבת לאמצעי התקשורת שהשפיעו עליו והפעילו עליו לחץ בלתי פוסק. התקשורת, טוען כהן, הצליחה לשכנע את בית הדין לתת החלטה שגויה העומדת בניגוד להוראה מפורשת של החוק, כאשר התיר לעיתונאי
אמיר אורן - המשמיץ דרך קבע את בני הזוג נתניהו -להקליט חקירה נגדית של אחד מעדי התביעה.
בית הדין חייב את המדינה לפצות את אליהו ב-120,000 שקל, ותגובתו לערעור טרם הוגשה. קודם לכן דחה בית הדין את בקשתה של נתניהו לערער על פסק הדין בעניינו של מני נפתלי.
