ועדת הרפורמות של הכנסת אישרה (יום ד', 6.7.16) לקריאה ראשונה הצעת חוק של יו"ר הוועדה ח"כ
אלי כהן ושל יו"ר ח"כ הקואליציה
דוד ביטן, לתיקון חוק התכנון והבנייה, שתחייב ועדות מקומיות לתכנון ובנייה לאשר בקשות של יזמים להגדלת מספר יחידות הדיור במבנה חדש ('הקלת שבס') בגובה של 10% מעבר למס' יחידות הדיור שאושרו בתוכנית המקורית. מטרת התיקון הינה להגדיל את היצע הדירות הקטנות באזורי הביקוש ובכך לתת מענה למחסור בדירות קטנות המיועדות בין היתר לזוגות צעירים ולאוכלוסייה מבוגרת.
על-פי נתונים שהוצגו בוועדה בשנת 1997 נבנו בישראל כ-13,000 דירות 3 חדרים ואילו ב-2015 ירד המספר ל-3,000 בלבד. שיעור הדירות שגודלן 3 חדרים ומטה ירד לכ-8% בלבד מהיקף הדירות החדשות שנבנות. לדבריו "ישנם ראשי רשויות שבאופן גורף בוחרים שלא לבנות דירות קטנות בשטחם, מתוך התפיסה שזוגות צעירים צורכים לכאורה יותר שירותי ארנונה, שקשישים צורכים יותר שירותי רווחה והנחות בארנונה ומתוך הרצון למשוך אוכלוסיות שהן כביכול יותר חזקות ומבוססות. הגענו למצב שאותם קשישים וזוגות צעירים נאלצים לגור בדירות גדולות של 4 חדרים ויותר. זה לא רק יקר יותר, גם המשכנתה גבוהה יותר, הארנונה וועד הבית גבוהים יותר. זה חוסר יעילות שיש לתקן".
"תקנת שבס", מקנה כיום לוועדות המקומיות סמכות להגדיל, בתנאים מסוימים, את מספר יחידות הדיור בבניין חדש מעבר לתוכנית המאושרת בעד 30%, ללא תוספת של שטחי בנייה וזאת בתנאי ששטחן הממוצע של הדירות במגרש לאחר מתן ההקלה עולה על 80 מטרים רבועים. עם זאת, כיום הוועדות המקומיות אינן מחויבות לתת את ההקלה והדבר נתון לשיקול דעתן המלא. הצעת החוק מבקשת לחייב ועדות מקומיות לאשר בקשות ל'הקלת שבס' בהיקף של 10% ממספר יחידות הדיור ביחס לתוכנית המקורית וזאת בתנאי שישנה הסכמה של כל בעלי הקרקע להגדלת מספר היחידות. בנוגע להקלה נוספת של 20% או 30% נותר שיקול הדעת בידי הוועדה המקומית. כמו-כן, בכדי לוודא בנייה של דירות קטנות, קיבלה הוועדה את הצעתו של ח"כ
יגאל גואטה (
ש"ס), לפיה יקבע החוק כי שטחן של הדירות שיתווספו למבנה עקב ההקלה לא יעלה על 80 מ"ר.
החובה לתת את ההקלה תעוגן בהוראת שעה ל-5 שנים ותתייחס לבנייה חדשה ורוויה של 6 יחידות דיור לדונם ומעלה. החובה תחול רק על תוכניות שאושרו עד ה-1 בינואר 2011, שכן בנוגע לתוכניות מאוחרות יותר ישנה הוראה שקובעת שבכל תוכנית חדשה חייב מוסד התכנון לוודא שקיימות דירות קטנות. כמו-כן, החובה לא תחול על פרויקטים של פינוי בינוי ועל ועדות מקומיות במחוזות צפון ודרום. בנוסף, יגדיר החוק כי שר האוצר רשאי להעניק פטור לרשות ספציפית על-פי בקשה (לדוגמה, במקרים בהם באותה רשות קיים היצע רחב של דירות קטנות).
ח"כ
חיים ילין הביע תמיכה בהצעת החוק, אולם סבר כי אין להחריג מהחובה את מחוזות הצפון והדרום. לדבריו "80% משטח מדינת ישראל בנגב לא מאוכלס, אם אתם חושבים שתמשיכו לצופף את המרכז אתם טועים, צריך להתחיל ליישב את הנגב ולא להחריג אותם".
ח"כ
יעקב אשר הצטרף ואמר "עד שכבר בונים בניין בצפון ובדרום, אני לא רואה בזה דבר רע אם יהיו עוד כמה יחידות. ההנחה שאתה מצליח להביא אוכלוסיות חזקות רק עם דירות של 4-5 חדרים היא שגויה. עיר נבנית מצעירים שנבנים וגדלים בה ודווקא הערים האלה שניסו לייבא אוכלוסייה על-ידי תכנון בדרך הזאת כשלו. דירות קטנות יכולות לשרת את הדור הצעיר בצפון והדרום, זוגות שיוכלו לגור ליד ההורים, לא במחיר גבוה".
ח"כ
תמר זנדברג אמרה מנגד כי "הביקושים הגדולים יותר הם במרכזי הערים ובעיקר במרכז הארץ, שם גם יש מקום לפתח הטרוגניות בפתרונות הדיור, זה מפתח לעירוניות טובה ואיכות חיים. בפריפריה אני לא יודעת אם תיווצר הצפיפות שתחזיק את ההטרוגניות הזאת. אני לא נגד לפתח מרכזים עירוניים בצפון ודרום אבל זה מיועד במידה רבה לאזורי הביקוש".
ביחס לטענות הדגיש יועמ"ש הוועדה, עו"ד
תומר רוזנר כי "ההצעה איננה באה לשלול לגמרי את שיקול הדעת של הרשויות המקומיות לתת הקלת שבס על-פי שיקול דעתה, בצפון ובדרום עדיין יוכלו לתת את ההקלה, רק לא יהיו חייבים".
ח"כ יוליה מלינובסקי הביעה התנגדות להצעה ואמרה "אני לא חושבת שנכון לקחת את הסמכות מהראשות המקומית, מדובר בשיקול דעת מקצועי של אנשים בעריות שמחליטים איך הם רוצים לראות את העיר בעתיד. זה נוגע גם לתשתיות, בתי ספר וכו' ".
אמיר הלר, התאחדות בוני הארץ, אמר "מדובר בהצעה חשובה וטובה, אנחנו מדברים היום על פוטנציאל לתוספת של 3,000-3,500 יחידות דיור בכל שנה שתוצאה מההחלטה הזאת". מנגד, דנה מרגליות מהחברה להגנת הטבע אמרה "אנחנו עדים לתקופה שבה יש הורדת סמכויות מהוועדות השונות לוועדות המקומיות במטרה לבזר סמכויות ולקרב את ההחלטות למה שנעשה בשטח והכרת המקום. ההחלטה הזאת עושה את ההפך- מייתרת את הוועדות המקומיות ולוקחת מהן את שיקול הדעת. עניין הציבור הוא לא רק מספר יחידות הדיור אלא איכות החיים בעיר שנמדדת על-ידי מוסדות ציבור, בתי ספר ועוד".
