שופט אינו רשאי לדרוש מאדם היושב באולם להזדהות. דרישה כזו פוגעת הן בעקרון פומביות הדיון והן בזכות לפרטיות. כך קובע נציב תלונות הציבור על שופטים,
אליעזר ריבלין.
ריבלין דן בתלונה שהגיש אדם שישב כצופה בדיון בבית דין לעבודה, ונדרש בידי השופטת (ששמה לא מופיע בהחלטה) להזדהות. השופטת לא הסתפקה בכך שהאיש אמר שאין לו כל קשר לדיון ושאינו עיתונאי, ועמדה על כך שימסור את שמו המלא. השופטת טענה, כי דרישתה הייתה חלק מסמכותו של שופט לשמור על הסדר באולם, אך ריבלין דחה עמדה זו (21.6.16).
לדברי ריבלין, מאחר שאין חולק שהמתלונן לא גרם הפרעה כלשהי למהלך הדיון - לא הייתה לשופטת כל סיבה לשאול לשמו. הוא שב ומדגיש את חשיבותו העליונה של עקרון פומביות הדיון, ומדגיש שמשמעותו היא גם זכותו של כל אדם להיכנס לכל דיון המתנהל בדלתיים פתוחות. הזכות לפרטיות נפגעת כאשר אדם נדרש להזדהות בפרהסיה, מוסיף ריבלין.
מהחלטתו של ריבלין עולה עוד, כי השופטת המציאה בדיעבד נימוק לדרישתה להזדהות, ולפיו חששה שהאיש מקליט את הדיון. חשש זה "לא נזכר בתגובות אחרות שהתקבלו בנציבות ולא עלה כלל בשיחה שהתקיימה באולם, בתום הדיון, בין השופטת למתלונן".
עוד מציין ריבלין, כי שופט אינו שוטר, ואין לו סמכות כללית להפר את הזכות לפרטיות ואת עקרון פומביות הדיון. אם שופט נתקל במקרה שלדעתו מחייב זיהוי של מי שנמצא באולמו, עליו לפנות למשמר בתי המשפט. שאנשיו רשאים לדרוש מהנוכחים להזדהות.