פסקי דין במיסוי יפורסמו במלואם

יש לפרסם במלואם פסקי דין העוסקים בתחום המיסים, גם אם הדבר פוגע בפרטיותם של הנישומים - קובע בית המשפט העליון, השב ומדגיש את היותה של פומביות הדיון עקרון-על במערכת המשפט הישראלית. השופט יורם דנציגר דחה (יום ד', 13.7.16) את ערעורם של ורדה יהל ובני משפחתה, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט הרי קירש) לפרסם במלואו את פסק הדין שדחה את השגתם של השומות שהוצאו להם (ראו ידיעה נפרדת). יהל טענו, כי מאחר שהדיון התנהל בדלתיים סגורות - יש להשמיט את שמותיהם מפסק הדין לפני פרסומו. דנציגר מסביר, כי דיוני מס מתנהלים בדלתיים סגורות כדי לאפשר לנישום לחשוף את כל המידע על הכנסותיו. אולם כאשר בית המשפט כותב את פסק הדין - הוא יכול להחליט האם יש בו מידע הפוגע בצורה חמורה בפרטיותו של הנישום. בהעדרו של מידע כזה, יש לפרסם את פסק הדין במלואו, כולל שמו של הנישום.

פומביות הדיון - בעלת "מעמד-על"

"מובן כי לא כל אימת שנסגרו הדלתיים בהליך, נכון יהיה להטיל מגבלות על פרסום פסק הדין. מהלך זה יהא מוצדק רק אם הפרטים שנחשפו יצדיקו זאת", מדגיש דנציגר. "על בית המשפט להפעיל אפוא שיקול דעת, ולבחון האם התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים עודנה קיימת כך שהפרסום יעמוד בסתירה למטרת סגירת הדלתיים. בהקשר הזה, הכלל הוא שיש לפרסם את פסק הדין במלואו, בעוד שהטלת מגבלות על הפרסום שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם נמצא כי אכן קיימת סתירה כאמור". על עקרון פומביות הדיון אומר דנציגר, כי הוא "בעל 'מעמד-על' בראי החקיקה והפסיקה, והוא פורש את חסותו לא רק על הנעשה בדיונים בזמן אמת, אלא גם על כלל סוגיות הפרסום של פסקי דין והחלטות בתום ההליכים. באמצעותו ניתנת לאזרחים אפשרות להיחשף לנעשה באולם בית המשפט, בזמן אמת ובדיעבד, וכן לזהות את הצדדים להליכים ואת השופט היושב בדין. כך מובטחת שקיפות ההליכים השיפוטיים, ומתאפשרים פיקוח ובקרה ציבורית על הנעשה בהם. "ראוי להזכיר, כי עקרון פומביות הדיון משמעו גם חשיפה וגילוי של שמות הצדדים המתדיינים. גילוי השמות מוסיף כלי משמעותי לארגז הכלים העומד לרשות הציבור לצורך פיקוח ובקרה על ההליכים השיפוטיים. כך יכול הציבור לעמוד על הקשרים שבין בעלי הדין לבין השופט היושב בהליך או עורכי הדין המייצגים, ואף להעלות - בהתאם לצורך - טענות בדבר ניגודי עניינים ביניהם. "זאת ועוד, לחשיפת שמות הצדדים ערכים נוספים. כך, הגילוי עשוי להזהיר את הציבור מלהתקשר עם אדם מסוים, כיוון שנמצא כי פשע או עוול, או שהפר חוזה; כך מזווית אחרת, גילוי השמות מאפשר התחקות 'רחבה יותר' - למשל אקדמית - אחר התנהגות בית המשפט כלפי בעלי הדין השונים לאורך הזמן. "לחשיפת השמות עשויה להיות חשיבות גם במובן המשפטי ה'צר', כמו לעניין האפשרות להעלות טענות השתק למיניהן, שכן היא מאפשרת להתחקות אחר טענות עבר שהעלו בעלי-הדין. לבסוף, יש בגילוי השמות גם כדי להכווין את התנהגות המתדיינים בהליך, שהרי הגילוי מתמרץ את בעלי הדין להתנהג באופן הולם מתוך ידיעתם כי זהותם תפורסם".

המשקל - בהתאם לאופי המידע

במקרה של יהל, אומר דנציגר, אומנם נחשפו פרטים רבים, אך אלו הם פרטים שגרתיים הנחשפים בכל הליך מיסויי. הוא מעיר, כי טענתם של יהל הייתה שפעילותם בתחום הנדל"ן אינה פעילות עסקית - ולכן אין הם יכולים לטעון כעת שפסק הדין חושף סודות מסחריים שלהם. בנוגע לטענה בדבר פגיעה בפרטיות מזכיר דנציגר, כי יינתן לה משקל בהתאם לאופי המידע. "ככל שהמידע שנחשף מתייחס לעניינים שמקובל לראותם כמצויים בליבת הזכות לפרטיות - כגון עניינים אינטימיים, עניינים משפחתיים או עניינים רפואיים - תגבר הנטייה לראות בחשיפתו משום פגיעה חמורה, ולהפך", הוא אומר. דנציגר מוסיף: "שיקולים נוספים שניתן להתחשב בהם לצורך הבחינה הם, למשל: מיהות הטוענים לפגיעה בזכות (בגירים או קטינים?; אדם פרטי או איש ציבור?); האופן שבו נשמר המידע (האם מקור המידע בחומר אישי, כגון יומנים?); האופן שבו הושג המידע (מהם ההליכים שננקטו על-מנת להשיג את המידע? כיצד נחשף המידע?), ועוד". עוד הוא מציין, כי במקרים של פגיעה חמורה בפרטיות, יכול בית המשפט להחליט על פרסום. בנוגע למשפחת יהל, אומר דנציגר: "איני מפקפק כמובן ברגשותיהם ובסברתם של המבקשים כי חשיפת שמותיהם בפסק הדין תגרום להם מבוכה ותפגע בפרטיותם. ניכר כי המבקשים אכן הקפידו לשמור לאורך השנים את המידע לעצמם, וכי חבריהם ומכריהם אינם מודעים לו. עם זאת, איני סבור כי תחושות אלה של המבקשים מקימות עילה לסטייה מעקרון פומביות הדיון. "דומני, כי מסקנה זו מתחייבת גם משום כך שלקבלת עמדת המבקשים עלולות להיות השלכות רוחב, כאשר לא מובן מה מבדיל את עניינם של המבקשים מעניינים הנדונים יום-יום בהליכים אזרחיים, אשר גם בהם חושפים בעלי הדין נתונים כספיים על עסקות שביצעו או הכנסות שהפיקו. במובן זה, תחושותיהם של המבקשים אינן יוצאות דופן". יהל חויבו בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. השופטים יצחק עמית ומני מזוז הסכימו עם דנציגר. את יהל ייצגו עוה"ד נועה לב גולדשטיין ואדם קדש, ואת המדינה - עוה"ד יורם הירשברג ושני פרץ.