איש העסקים האמריקני אדמונד הררי תובע 18 מיליון שקל מאיש העסקים אייזיק סאטון, בעלי בית ההשקעות הלמן-אלדובי, ומבא-כוחו, עו"ד גדיאל בלושטיין. לדברי הררי, סאטון ובלושטיין פעילים בתחומים עסקיים נוספים ובהם אנרגיה מתחדשת.
לטענת הררי, באפריל 2010 הוא העביר בהמלצתו של סאטון 3.5 מיליון אירו מחשבונו בשוויץ לחשבון הנאמנות של בלושטיין, סכום שהיה שווה אז ל-17.25 מיליון שקל. הסיבה להעברת הכספים הייתה דרישתו של הבנק השווייצרי לסגור את החשבון בשל היותו של הררי אזרח אמריקני, והקשיים והמגבלות שהוטלו על הבנק כמנהל חשבונות של אמריקנים.
לטענת הררי, משנת 2014 הוא פנה מספר פעמים לנתבעים בבקשה לקבלת כספו בחזרה, ואולם הם התחמקו מלתת לו כל מידע קונקרטי אודות כספו וכספו לא הושב לו. השניים אישרו שקיבלו את הכסף, אך מסרו שהוא הושקע - אלא שלדבריו הם לא מסרו לו פרטים על אותן השקעות עלומות והוא לא מצא להן כל זכר.
לטענת הררי, באמצעות עוה"ד
אלון קלמנסון ורועי בכר, הוא לא אישר לנתבעים לבצע השקעות בעבורו, בוודאי שלא השקעות בלתי סחירות. לדבריו, סאטון הודה בחבותו להשיב לו את כספו, אולם סירב לחתום על טיוטת ההבנה שהושגה ביניהם, מכיוון שלדבריו הכספים אינם בידיו והוא אינו יכול להתחייב על מועד השבתם. לדברי הררי, סאטון מסר לו, כי הוא עומד לחתום על עסקה גדולה ואחריה ישלם לו את הכספים.
בלושטיין טען במכתב תגובה, כי הררי הוא עבריין מס שהעביר את הכספים השחורים הלא-מדווחים שלו לחשבונות בנק מחוץ לארה"ב. מתוך חשש שכספים אלו יתגלו על-ידי שלטונות ארה"ב, הוא העביר את הכספים לידי סאטון עם הוראה מפורשת להשקיע אותם, וכך עשה סאטון.
לדברי בלושטיין, הררי פנה אל סאטון בבקשה לקבל את הכספים וזאת בניגוד למוסכם ביניהם. סאטון הודיע לו, כי הכספים הושקעו בהשקעות שאינן סחירות ואין דרך להנזיל אותן תוך תקופת זמן קצרה, ועל כן עליו להמתין. לטענת בלושטיין, סאטון התחייב בפני הררי כי במועד בו יונזלו הכספים הם יושבו לידיו.
