1 |
|
|
הכל מושחת, כולם מושחתים. אין אמון באף גורם ממשלתי. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הפוך על הפוך |
|
2 |
|
|
לפני שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכנעה ללחץ מבית המשפט לא לפרסם, היא מצאה ופירסמה:
נתונים משנת 1980 : בשנת 1980 אחוז ההרשעה - 92.4%, שנת 1990 – 95.4% , שנת 2000- 97.4% , 2002 – 97.8% ,2003 ו2004 – 99.8% , 2005 ו2006 – 99.9% , כלומר מורשעים 99.9% מזוכים – 0.1% . מתוך כל אלף נאשמים אחד מזוכה! האחוז המדויק יכול לנוע מעט בין השנים אך אין זה משנה את העובדה הבסיסית שכמאה אחוז מהנאשמים מורשעים. הסיכוי לזיכוי הינו אפסי גם אם הנאשם הינו חף מכל אשמה. לתופעה זו אין אח ורע בעולם כולו ולא רק במדינות דמוקרטיות. גם בשלטון אבסולוטי נעשה משפט. אחוז הרשעות מעט מתקרב לזה שבישראל אך פחות ממנו משמעותית כ 90% הרשעות היה בברית המועצות בשלטונו של סטאלין במשפטים פוליטיים אם כי לא בנושאים אחרים. שם לגבי מקרים אלו כמו בית המשפט בישראל, הפושע סטאלין יחס ערך רב להודאות במשטרה – אירגון פשע בפני עצמו כדי להשוות באירופה מתוך כל אלף נאשמים מזוכים – בין 300 ל 400. גם שם הרבה מורשעים אינם אשמים ושם הגיעו למסקנה שבית המשפט הוא הפוגע העיקרי בדמוקרטיה ומדי פעם נרצח שופט. בארצות הברית מתוך כל אלף נאשמים 500 מזוכים ועדיין חפים רבים מורשעים.
לפי מחקר שערך עתון דה מרקר לגבי תחום הערעורים:
בתחום האזרחי: בקשות רשות הערעור שהתקבלו: % 77.8 של המדינה ורק 10.2% של מתדינים שאינם המדינה. סיכוי המדינה ל רשות ערעור מהעליון בהליך אזרחי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 7.6
בתחום הפלילי: בקשות רשות הערעור שהתקבלו 74.4% מהתיקים 5.6% של נאשמים.
הפיכת פסקי דין. סיכוי המדינה לרשות ערעור מהעליון בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 13.3
הפיכת פסק הדין
בערעורים פליליים: 80.7% הצלחה למדינה, בעוד שנאשמים 16.2% הצלחה לנאשמים. סיכוי המדינה להפוך את פסק הדין. בערעור בזכות בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 4.
בערעורים אזרחיים בזכות 80% הצלחה למדינה כמשיבה 20% הצלחה של תאגיד שערער לעליון
בערעורים אזרחיים בזכות כנגד המדינה, בממוצע רק ב- 1 מתוך 5 מקרים הערעור מתקבל.
לא ניתן לאתר מדינה נאורה, שבה בית המשפט לערעורים מעניק יתרון כה מובהק למדינה בהליכים משפטיים שבין המדינה לאזרח.
לפי מחקר שנערך על ידי פרופ' אורן גזל אייל, ראש המרכז לחקר משפט, פשיעה וחברה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, עם ד"ר קרן וינשל מרגל ועו"ד ענבל גלון ממחלקת מחקר ומידע בבית המשפט העליון:
שיעור הסדרי הטיעון בישראל הוא מהגבוהים בעולם - היקף הסדרי הטיעון בפלילים כ-86% מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים מורשעים בעקבות הסדר טיעון. עוד יותר בבתי משפט השלום, שבהם 93% מהנאשמים מורשעים על פי הודאתם. 76% מכלל הנאשמים בבתי משפט השלום חותמים על הסדרי טיעון, ורק 7% מהתיקים שנדונים בהם מסתיימים לאחר הליך משפטי מלא.
ב-2010-2011. כ-86% מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים - מורשעים בעקבות הסדר טיעון. בבתי משפט השלום - הם 93% מהנאשמים מורשעים על פי הודאתם. מורשעי בתי המשפט המחוזיים אשר עורכים הסדרי טיעון נשלחים לעונשי מאסר בפועל קלים ממורשעים שלא ערכו הסדרי טיעון. כשסוג העבירות וחומרתן דומה, נאשמים שלא ערכו הסדרי טיעון נשלחים בשיעור גבוה יותר למאסר בפועל - 88.4% לעומת 77.3% מהעורכים הסדרי טיעון. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
סטטיסטיקה |
|
3 |
|
|
"לחץ על השופטים ועל התביעה לערוך הסדרים כבר בשלבים מוקדמים של ההליך. במסגרת זו פיתחו את הרעיון של ימי הקראות מרוכזים, שבהם שופט מעודד את הצדדים להגיע להסדר טיעון כבר בתחילת הדיונים". רוב ההחלטות על הסדרי טיעון מתקבלות בצורה חשאית בלתי פומבית שאינה מנומקת ואינה ניתנת לביקורת. בשרירות, וחוסר אחידות. בנוסף, שיטת הסדרי הטיעון יוצרת הבדלים גדולים בין מי שמורשע במשפט למי שמודה, גם אם האשמים ביצעו את אותו המעשה. אם לא יקבלו את טענת החפות והוא ניהל הליך משפטי שלם - "נקנס" בעונש משמעותי מאוד שיכול להסתכם בשנות מאסר רבות. מכיוון שהשיטה חייבת הרבה הסדרי טיעון, היא לא יכולה בלי זה. זה יכול לגרום לכך שאלה הטוענים לחפות מפשע, וחלקם אכן חפים מפשע, מקבלים את העונש החמור ביותר, כי הם בחרו במשפט". "הסדרי הטיעון יוצרים לחצים על נאשמים להודות. הם יוצרים פערים בין מי שמודה לבין מי שלא מודה.
בלחץ בית המשפט הלמ"ס חדלה לפרסם את שיעורי ההרשעות
מלכתחילה בית המשפט מאוד לא אהב את דבר הודע לציבור הרחב שיעור ההרשעות בישראל הדומה רק לשעור ההרשעות של האינקויזיציה. בית המשפט הודיע שחישוב שיעור ההרשעות הוא "בעיתי" כיון שהמורשעים לא הורשעו בכל הסעיפים... דוקא רשום סעיפי אישום רבים הוא הבעיתי כיון שהוא לעיתים כולל כפילות והגדרות מזוית ראיה שונות על אותן העברות, זה במקרה הטוב אך לרוב התביעה מרבה ככל הניתן בסיעיפי אישום כדי שלפחות להובות "הצלחתה", הינוו ככל שתציג ותשיג הרשעות ועונשים חמורים הרי שהצליחה. התביעה גם מרבה לרשום סעיפי אישום כדי שלפחות בחלק מהם תשיג איזו שהיא הרשעה. כך עושה הפרקליטות ועוד יותר אלופה בכך היא התביעה המשטרתית המהווה קרוב לתשעים אחוז 90% מהתביעות, זו רושמת סיעיפים שכלל אינם קשורים למקרה בתיק אלא כל סעיף שהיא יכולה למצוא בעניין בחוק. רשום שמבקר המדינה בשנת 2001 קרא לזאת הפקרות, אך דבר לא השתנה מאז. אם לא די בכך הרי שבית המשפט העליון הוציא הוראת איסור לבטל סעיפי אישום - בתי המשפט הם כל כך עצמאיים עד שבית המשפט העליון מורה להם כיצד לפסוק. כאשר סעיפי אישום מופרכים אינם מתבטלים אפשר רק לזכות מהם, כך שליטת בית המשפט העליון עולה שיעור הזיכויים!. לאמתיו של דבר, שיעור ההרשעות אינו נמדד לפי סעיפים אלא לפי נאשם בתיק-בכתב אישום. והשאלה היא האם נאשם יצא זכאי או חייב, זהו המדד האמיתי לבחינת שעור ההרשעות.
לקראת פרוס שנת תשע"ג ולאחר פרסום מידת אי אמון הצבור, הודיע בית המשפט העליון בכל אמצעי התקשורות כי שעור ההרשעות האמיתי הינו ששים 60% בלבד, זהו כשעור ההרשעות הנהוג במדינות דמוקרטיות באירופה. לפי המחקר של פרופסור אורן גזל במשותף עם מחלקת המחקר של בית המשפט העליון שיעור ההרשעות הינו שבעים אחוז 70% בתקשורת הורידו את אחוז ההרשעות בעוד עשרה אחוזים 10%. כיצד הצליח בית המשפט העליון להציג שעורי הרשעות נמוכים בהרבה? לפי מדדים יחודיים לבית המשפט בישראל. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
סטטיסטיקה |
|
4 |
|
|
ביטול כתב אישום - בית המשפט לוקח בחשבון את כל התיקים בהם בוטל כתב האשום על ידי התביעה.לעיתים תביעה מבוטלת לפני קיום הליכי משפט לעיתים תוך כדי משפט.וכך נפסק ההליך המשפטי. זוהי פעולת התביעה ולא של בית המשפט אין לבית המשפט שליטה על כך אם התביעה חדלה להתקיים. על כן הכללת תביעות שבוטלו כזיכוים ממשפט הינו חסר כל בסיס של אמת. זיכוי מסעיפי אישום - בית המשפט העליון חוזר על סעיפי אישום אשר היה בהם זיכוי. עיסקאות טיעון - רוב התביעות נגמרות בהסדרי טיעון בהם התביעה מוותרת על חלק מסעיפי האישום תמורת הודאת הנאשם בחלק אחר מסעיפי האישום תוך הבהרה לנאשם שהרשעתו ודאית וחמורה והוא צפוי לעונשים כבדים על כן כדאי להעלות את המחיר מלכתחילה ולהאשים בהרבה סעיפי אישום. חלק גדול מהנאשמים מסכימים בלית ברירה להודות בדברים שלא עשו כדי שההרשעה והעונש יהיו חמורים פחות. את זה בית המשפט העליון מכליל כאי הרשעה כיון שהנאשם הסכים כלומר מציגים תנאים תוך הצמדת קנה אקדח לרקתו של הנאשם ומשהסכים לתנאים בית המשפט העליון טוען שהסכים מרצונו ואין לחשב זאת כהרשעה... גם הודאות נאשמים בלא עסקאת טיעון חושבו כאילו בית המשפט לא הרשיעם כיון שאז "ההכרעה השיפוטית היא בעיקרה טכנית". הרשעה הינה הרשעה, גם כאשר הנאשם מודה גם בלי עסקאת טיעון בין אם בצע את המיוחס או לא והוא מודה כי מובהר לו שאין סיכוי לזיכויו ואונשו יופחת בהרבה אם כך יעשה. זוהי הטעיה לא להחשיב זאת כהרשעה. חלק מההרשעות הן בסעיפים חמורים פחות משדרשה התביעה - ודוגמא לכך היא רוצחי אריק קרפ אשר הורשעו בהריגה ולא ברצח. כלומר אי הרשעת פושעים כדין ואי הגנת הציבור מפשיעה מובאת לצורך הפחתת חומרת הרשעת חפים.
לפי המחקר החדש זיכויים במלוא מובן המילה שבהם הנאשם לא מורשע כלל, פחותים מ-1%: 0.4% בבתי-משפט השלום ו-0.7% בבתי-המשפט המחוזיים כלומר למרות כל התרגילים הוא מתאים לממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למרות זאת בית המשפט דרש מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להפסיק לפרסם נתונים אלה, בטענה הלא משכנעת שהם מטעים. לרוע הגזרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכנעה ללחץ בית המשפט, בשנתון הסטטיסטי 2011 אחוזי ההרשעה כוללים חסרים במקומם האחוזים כוללים גם זיכויים חלקיים בעיקר בעסקות טיעון במערכת משפטית בה הרוב הגדול של הרשעות הן תוצאה של עסקאות טעון, הגדרות "תיק" ו"אי הרשעה" שונו בהתאם לתכתיבי בית המשפט הטוען שלו ידע רב יות וכך לוחץ לפרסם מחקרים בלתי אוביקטיביים ומוטים לטובת בית המשפט,זוהי פגיעה קשה בחופש הבטוי וחופש המידע לו זכאי כל אזרח זוהי גם עברה על החוק, אך בית המשפט מרשה לעצמו הכל, כפי שהרשה לעצמו לדרוש ממנועי חיפוש לבטל קישורים למאמרים המבקרים אותו. אם הממצאים המלמדים שאין משפט מפריעים לבית המשפט, יואילו לדאוג לעשית משפט צדק במקום לאחז את עיני הציבור. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
סטטיסטיקה |
|