"פרשה עצובה מאין כמוה, מזעזעת גם מי שראה לא מעט תיקים של עבירות מין קשות בתוך משפחות ועבירות נוספות; המציאות מותירה בצל כל דמיון". במילים אלו פתח (18.7.16) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, את פסק הדין בו נדחה ערעורו של
גואל רצון על הרשעתו וחומרת עונשו - 30 שנות מאסר - לאחר שהורשע בסדרה ארוכה של עבירות מין בבנות זוגו ובבנותיו.
פסק הדין הותר לפרסום (יום א', 31.7.16) לאחר שנעשו בו שינויים והשמטות, כדי לשמור על חסיונן של הקורבנות. רובינשטיין קיבל את ערעורו של רצון רק בשני סעיפי-משנה הנוגעים לאחת הפרשות והרשיע אותו בעבירות חמורות פחות מאלו שבהן הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים
נורית אחיטוב,
מרים דיסקין ו
רענן בן-יוסף), אך לא הפחית את עונשו.
דחיית הערעור מבוססת בעיקרה על כך ש"טענותיו של המערער נגד הרשעתו - ובאות כוחו טענו כל הניתן - מופנות רובן ככולן נגד ממצאי עובדה וקביעות שבמהימנות. כידוע, ככלל לא תיטה להתערב ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית אשר עניינם בעובדות ובמהימנות". רובינשטיין מזכיר, כי ערכאת הערעור תתערב עוד פחות כאשר מדובר בעבירות מין, ובמיוחד כאשר הן בתוך המשפחה. במקרים אלו, "מאפיינים אשר נוספים לתוכן דבריו של העד, דוגמת טון הדיבור, שפת הגוף, התנהגותו על דוכן העדים ותגובותיו לשאלות הנשאלות, מקבלים משנה חשיבות".
"הפליליות זועקת" רובינשטיין מנתח באריכות את העבירות בהן הורשע רצון, וכאמור מוצא שאין כל מקום להתערבות בפסק דינו של המחוזי. בין היתר הוא עוסק בשאלת קיומם של יחסי מרות בין הצדדים, אגב הפרשה בה אנס רצון נערה בת-עשרה, ואומר: "ככלל, נראה כי קשר תלותי שיש בו פליליות מאופיין בכך ששותפים לו שניים שאינם שוים במעמדם, ובמסגרתו נהנה צד אחד מיתרונות יחסיים משמעותיים על פני הצד האחר, כגון יתרונות שבגיל, השכלה, מעמד, תעסוקה, יחסי משפחה, מצב נפשי ועוד".
רובינשטיין מוסיף: "במקרה דנא מדובר במעשי בעילה של קטינה, והדרישה לקיומם של יחסי תלות פחותה מן הדרישה לתלות נפשית ממשית כאשר עסקינן ביחסי מין בין בגירים. הפליליות זועקת כמובן שבעתיים במקרה של קטינים... מדובר במערכת יחסים בין בגיר לקטינה, תוך פער גילים משמעותי בין הצדדים (כשלושים שנה). בנוסף, עולה מעדותה כי באותה תקופה הייתה במצב נפשי ירוד והשתוקקה לתשומת לב ויחס. הוכח כדבעי כי דפוס ההתנהגות הנצלני של המערער שמצא ביטוי במקרים אחרים חזר בעניינה, וכי היא נפלה קרבן לשיטת הניצול שלו, אותה פיתח ויישם כלפי נשים שונות שהיו במצוקה".
בדחותו את הערעור על חומרת העונש (שמשמעותו בפועל שרצון ימות בכלא) אומר רובינשטיין, כי החפיפה שיצר המחוזי בין העונשים השונים פועלת בצורה משמעותית לטובתו של רצון. לדבריו, הוא שקל את האפשרות להקל בעונש רק משום שרצון בן 65, אך אומר שבעבירות כגון אלו של רצון - יש להעדיף את שיקול הגמול וההרתעה, ולבטא את סלידתה של החברה ממעשים אלו. עוד הוא מעיר, שהמחוזי כבר הביא בחשבון את גילו של רצון בקובעו תקופות מאסר חופפות.
"הפגיעה הנתעבת ותוצאותיה האיומות" רובינשטיין מוסיף: "קשה למצוא מילים לבטא את שאט הנפש שמתעורר למקרא המסכת העובדתית המפורטת מעלה. כבר נאמר בפסיקת בית משפט זה בעבר, כי עבירות מין חמורות ונתעבות שקולות לרצח נפשם של קורבנות העבירה... השפל הפלילי מועצם במישור המוסרי, על-ידי הקרבה המשפחתית, ובראש וראשונה הפגיעה הנתעבת כלפי בנותיו, ותוצאותיה האיומות.
"יש להניח כי יחלפו שנים רבות בטרם יחלימו הצלקות הנפשיות שהותירו מעשיו של המערער במתלוננות, אם בכלל. מעשיו של המערער פגעו לא רק במתלוננות אלא גרמו לנזק היקפי רחב, שאת ממדיו קשה לאמוד. אוכל רק לאחל למתלוננות ולכלל מעגל הנפגעים שימצאו בהמשך הדרך את הכוחות ותעצומות הנפש הנדרשים, תוך הסתייעות בסביבה התומכת ובגורמי טיפול, כדי להשתקם ולהתגבר על מכשולים שהציב בפניהם בדרך חייהם".
השופטים
סלים ג'ובראן ו
חנן מלצר הסכימו עם רובינשטיין. את רצון ייצגו עוה"ד רויטל קוצר ושלומציון גבאי-מנדלמן, ואת המדינה - עוה"ד תמר פרוש ורנית בר-און.
