לפני כארבע שנים פתח
מבקר המדינה יוסף שפירא, שלוחה בקריית שמונה, כדי לקבל תלונות מהציבור. היום הוא מחליט לסגור אותה, לאחר עלות גבוהה, יבול דל של פניות, וניסיון למצוא מסגרת שתיתן מענה טוב יותר. בוועדה לביקורת המדינה, ניסו (יום ב', 1.8.16) חברי הכנסת תושבת העיר
יפעת שאשא-ביטון (כולנו) ו
יואל חסון (
המחנה הציוני) - להבין מה השתנה.
יושב-ראש הוועדה, ח"כ
קארין אלהרר, אמרה כי היא מצפה ממבקר המדינה להצגת חלופות לוועדה בהקדם - וליצירת פתרונות אחרים שיתנו מענה מספק לציבור.
שאשא-ביטון הוסיפה כי "אם לא תהיה הנגשה לתלונות - האזרחים לא יפנו, ולנו כשלטון יש מחויבות אמיתית להיות בכל מקום. אם נכונה הפעלתה של לשכה קבועה ולא ניידת במרכז הארץ - הדבר נכון גם בפריפריה. המסר של סגירת הלשכה הוא חמור ביותר". לדברי חסון, "נציב תלונות הציבור הוא כלי במשרד מבקר המדינה, המאפשר לאזרח להתלונן במקום בו הוא חסר-אונים מי יושיע אותו. הכנסת בעבר אישרה לשכות ותקנים בדיוק עבור פתיחת לשכות בפריפריה. ישנם אזרחים רבים שאינם נגישים לטכנולוגיה ועבורם יש לשמור על נגישות פשוטה".
לדברי עו"ד מיכל סגל, יועצת משפטית בהתנדבות בקריית שמונה והאיזור, "סגירת המרכז פוגעת באוכלוסיות החלשות ביותר, שאינם כלל מודעים ליכולת ולאפשרות של תלונה. הם בדיוק קהל הלקוחות של המבקר - ובפניהם הוא טורק את הדלת".
מבקר המדינה יוסף שפירא השיב כי כ-16 אלף תלונות מוגשות למבקר מדי שנה, והוא טיפל בתלונות בנערותו, כעורך דין וכשופט. "השיקול אינה מספר התלונות אלא מתן שרות לפריפריה, ולכן יזמתי את פתיחת הלשכה". לדבריו, עלות הלשכה בקריית שמונה היא 680 אלף ש"ח לשנה, כשרובם עבור אבטחה, וזה סכום גדול מדי לרישום בלבד. מנכ"ל משרדו, אלי מרזל, הוסיף כי מטרת הלשכות הן איסוף התלונות ורישומם - אך בירורן והטיפול בהן מתבצע במשרד הראשי בירושלים. ולכן, יש למצוא את הדרך הטובה ביותר להגיע אל המתלוננים, והלשכה בקריית שמונה הוקמה מלכתחילה כמקרה מבחן, והוחלט כי לשכה-ניידת שתגיע לבתי חולים, בתי אבות ומרכזי קליטה ותטפל מלכתחילה באוכלוסיות חלשות.