בהתנהלותן של שלוש מבכירות הפרקליטות בפרשת תצהירו של ד"ר
חן קוגל נפל פגם אתי, אם כי הן לא יועמדו לדין משמעתי. כך החליטה לשכת עורכי הדין. מן ההחלטה עולה, כי כפי שנחשף ב-News1 - פרקליט המדינה,
שי ניצן, לא אמר את האמת לגבי ההתערבות בתצהיר.
קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, הגיש תצהיר תמיכה בד"ר
מאיה פורמן-רזניק כאשר זו תבעה לאפשר לה להיכנס לתפקידה כמנהל המחלקה לרפואה משפטית במכון. מנהלת המחלקה למשפט העבודה בפרקליטות,
רחל שילנסקי, דרשה מקוגל למחוק מספר פסקאות בתצהירו, ונתמכה בידי המשנות ליועץ המשפטי לממשלה - אורית קורן (שכבר פרשה) ו
דינה זילבר.
הילה גרסטל, אשר הייתה נציבת הביקורת על הפרקליטות, קבעה שהתנהלותן של השלוש הייתה פסולה. היועץ המשפטי דאז,
יהודה וינשטיין, דחה את קביעתה של גרסטל וקיבל את עמדת ניצן, לפיה השלוש רק רצו לוודא שקוגל מציג עמדה משפטית שאינה סותרת את זו של המדינה. קביעה זו באה למרות שהמסמכים מלמדים בבירור, שהוא נדרש (וסירב) להשמיט משפטים עובדתיים ומקצועיים.
כעת קובעת הלשכה, בניגוד לדעתם של וינשטיין וניצן, כי מדובר בפגם אתי וכי לא הייתה אמת בטענות לגבי החלקים שהתבקש להשמיט. היו אלה "חלקים עובדתיים מהותיים ועמדות מקצועיות רלוונטיות, היורשים לשורשה של המחלוקת. הוועדה אינה מקבלת את טענת הנילונות כי מדובר ב'הגיגים' בלבד", כתבה (1.8.16) הממונה על הוועדות, אנדריאה דיאמנט-קופייקין, ליהודה עמרני מהתנועה למשילות ודמוקרטיה, אשר הגיש את התלונה.
דיאמנט-קופייקין מוסיפה: "קשה מאוד גם לקבל את טענתן החילופית של הנילונות לפיה החלקים שהתבקש ד"ר קוגל לשנות הינם בגדר עמדה משפטית". בפועל הם נגעו ל"עובדות ולעמדות מקצועיות המשקפות את ראייתו המקצועית של ד"ר קוגל ביחס למחלוקת שבין המדינה לד"ר פורמן". העובדה שהתצהיר הוגש בסופו של דבר ללא שינוי, היא רק נימוק לקולא בהחלטה האם להעמיד לדין את השלוש, אך היא אינה מצדיקה את מעשיהן.
"לפיכך סבורה הוועדה, כי בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, נפל פגם אתי בהתנהלות הנילונות, אשר לא היו צריכות ליטול חלק בניסיון לשנות חלקים כה מהותיים בתצהירו הערוך והחתום של ד"ר קוגל לאחר שנמסר לידיהן", קובעת ועדת האתיקה.
עם זאת, הוחלט כאמור שלא להעמיד לדין משמעתי את קורן, זילבר ושילנסקי, וזאת מכמה סיבות. האחת: השלוש סברו בכנות שגישתו של קוגל סותרת את זו של היועץ המשפטי. השנייה: בסופו של דבר התצהיר לא שונה. השלישית: עמדתו של וינשטיין (אותה אימץ מחליפו,
אביחי מנדלבליט) לפיה התנהלותן הייתה תקינה. הרביעית: התקדימיות של הנושא.
לצד זאת קובעת ועדת האתיקה, בניגוד גמור לדעתם של וינשטייו ומנדלבליט: "התערבות בחוות דעת, תצהיר, או כל עדות אחרת של עובד ציבור, ובמיוחד בעלי מקצוע ומומחים בתחומם, או הפעלת לחץ על עובד הציבור, במטרה לשנות את המסד העובדתי של העדות ואת עמדתו המקצועית בתחום עיסוקו (להבדיל מעמדה משפטית), במטרה להתאים העדות לטענות המפורטות בכתבי הטענות המוגשים על-ידי המדינה, עלולה לכאורה להוות עבירה אתית בכפוף לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה". לפרקליט מותר להסב את תשומת ליבו של העד לעובדות שאולי לא שם לב אליהן, כדי שהלה יחליט האם להתייחס אליהן בעדותו.
בשולי ההחלטה מציינת הוועדה, כי שלוש הפרקליטות הבכירות סירבו להשיב לפנייתה אליהן, עד שמנדלבליט התערב והורה להן להשיב. הוועדה מביעה את התקווה שבעתיד לא יהיה צורך בהתערבות שכזו, ומזכירה שהימנעות ממתן תשובה עשויה להוות עבירה אתית בפני עצמה. הוועדה מבהירה, כי כללי האתיקה חלים על פרקליטים בשירות המדינה בדיוק כמו על עורכי דין פרטיים. עוד נקבע, כי ועדת האתיקה יכולה לברר תלונה גם אם נציבות הביקורת בודקת את אותו מקרה.
עמרני הגיב על ההחלטה באומרו: "יש לברך את לשכת עורכי הדין שהבהירה לפרקליטות הבכירות, כי אין אדם מעל החוק והדגישה את המובן מאליו, שמעשים כאלה הם אסורים. יש לקוות, כי בכירי הפרקליטות ובכירים בשירות הציבורי בכלל יפנימו, כי כולם מחויבים להתנהלות חוקית".
