ועדת השחרורים שליד כלא מעשיהו דחתה (יום ה', 4.8.16) את בקשתו של נשיא המדינה לשעבר,
משה קצב, לשחרור מוקדם. קצב יוכל לחזור על בקשתו בעוד חצי שנה, אם ימשיך את הטיפול בו החל בכלא - כאשר הוועדה אינה מציבה הבעת חרטה כתנאי לבחינת בקשתו. בראש הוועדה עומד השופט בדימוס מנחם מכליס, וחבריה הם חנה גורדון, חניתה לאופר-פישר ומזל עמיאל.
הוועדה מצטטת מתוך חוות הדעת העדכנית של הרשות לשיקום האסיר, ולפיה "כצפוי, לא חל כל שינוי בעמדותיו כלפי ביצוע עבירות המין בהן הורשע. החתומות מטה שאלו את מר קצב לעניין זה, ותשובתו הייתה כי לא חל כל שינוי בעמדתו. לפיכך, נסב המשך השיחה עימו בתכנים ובנושאים שאינם רלוונטיים בהכרח לעבירות המין... ניתן היה להתרשם מניצנים ראשוניים של הבנה לחלקים ולפגמים באישיותו, אשר הובילו אותו לכדי ניצול אחרים, פגיעה בהם ושימוש בכוחו הרב עת כיהן בתפקידי כוח ושררה. לטעמנו, מדובר בשינוי – גם אם מזערי, מבדיקתו הקודמת".
כאשר עומת קצב עם דבריו בעבר, לפיהם הוא דבק בחפותו, השיב: "אני לא רוצה יותר להוכיח את חפותי, אין לי כוח לניהול מאבק. אני לא מנהל מאבק. אני עייף, אין לי כבר כוחות לכלום.
הייתי רוצה לצלול לתהומות הנשייה. חוזר ומנתח איפה טעיתי, אני בוחן את עצמי הרבה".
הוועדה מזכירה, כי על-פי הפסיקה - תוכנית שיקום חייבת להתחיל בין כותלי הכלא. לדבריה, "על-מנת שהתוכנית שתקדם את פניו של האסיר לאחר שחרורו תצליח, חייבת היא להיות מושתתת על אדנים שיונחו תוך כדי תקופת מאסרו". כעת קצב מוכן "להתחיל בהליך טיפולי שיתן מענה לבעיותיו השונות, והוא מתחיל להבין את הבעייתיות שבהתנהלותו בעבר". הוועדה אומרת, כי קצב החל למעשה בטיפול בגורמים האישיותיים שהביאו אותו לבצע את העבירות בהן הורשע, גם מבלי להודות בהן ולהביע חרטה עליהן, ולכן יוכל לחזור על בקשתו בעוד חצי שנה - אם יתמיד באותו מסלול.
קצב החל לרצות בדצמבר 2011 עונש של שבע שנות מאסר על עבירות אונס ומעשים מגונים. הוא סיים לרצות שני שלישים ממאסרו בחודש מאי האחרון, אך ועדת השחרורים דחתה את בקשתו לשחרור מוקם, בעיקר משום שלא הביע חרטה וממילא לא עבר שיקום. הוועדה קבעה, כי קצב מרוכז בתפיסת החפות שלו ולכן שחרורו עלול לפגוע בקורבנותיו.
קצב החליט תחילה שלא לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי מרכז, אך סניגוריו, עוה"ד
ציון אמיר ויהושע רזניק, שכנעו אותו לערער לאחר שקיבלו מספר ימי ארכה לצורך העניין. בדיון בבית המשפט התברר שהרשות לשיקום האסיר הכינה עבורו תוכנית שיקום מחוץ לכותלי הכלא, ולפיכך הורה בית המשפט לוועדה לדון שוב בנושא בהתחשב בתוכנית החדשה.
ועדת השחרורים התכנסה לפני שבועיים לדיון נוסף, ופרסום החלטתה נדחה בכמה ימים בשל שביתת עובדי בתי המשפט. על-פי התוכנית, קצב אמור היה ללמוד מדי יום בכולל בקריית מלאכי, להשתלב פעם בשבוע בקבוצת טיפול תורנית, לקבל פעם בשבוע טיפול פסיכו-סוציאלי פרטני ולא לקיים קשר כלשהו עם התקשורת. כל אלו - עד לסיום תקופת היותו אסיר ברישיון (דהיינו: דצמבר 2018).
המדינה המשיכה להתנגד לשחרורו של קצב, בנימוק שהתוכנית אינה משנה את העילה העיקרית להחלטה המקורית, קרי: העובדה שלא הביע חרטה. סניגוריו של קצב טענו, כי הבעת חרטה אינה תנאי בל יעבור, וכי קצב רשאי להמשיך ולטעון לחפותו. קצב יכול לשוב ולערער כעת לבית המשפט המחוזי מרכז. את קצב ייצגו גם עוה"ד שני אילוז וענת הדד, ואת המדינה - עוה"ד ענת לב-ארי וגיא אברס.
