"שום אולימפיאדה בעידן המודרני לא נפתחה תחת עננים כה עבים, בתוך ברזיל ומחוצה לה" - מסכמת סוכנות הידיעות AP את המצב פחות מיממה לפני פתיחת אולימפיאדת ריו. "שום אירוע לא יוכל להתגבר על רצח של 84 איש בידי משאית בעיר ניס או על הטבח של 49 איש במועדון לילה בפלורידה. הספורט היה ויהיה טריוויאלי ביחס למעשי זוועה כה איומים, שלאחרונה הגיעו בתדירות כה מייאשת". מארגני המשחקים מנסים להיאבק במצב הרוח הזה, עם הסיסמה "ביחד נוכל לשנות את העולם" (נא לפנות לאריק אינשטיין: "אני ואתה נשנה את העולם"), ועם הסולמית OlympicPeace. לצד זאת ניתן לשאול, האם ההתמודדויות תחת דגלי המדינות והמאבק ביניהן על דירוג המדליות, הוא הדרך הטובה ביותר להשיג מטרות חשובות אלו. בינתיים מתכוננת ריו לטכס הפתיחה, והמנהל הקריאטיבי שלו, פרננדו מיירלס, אומר: "טכס הפתיחה באתונה היה קלאסי, של בייג'ינג היה עצום ושל לונדון היה מתוחכם. שלנו יהיה cool". אך מה תהיה משמעותה של שבועת הספורטאים, הכוללת התחייבות שלא להשתמש בסמים ובממריצים? השורה הזאת נכנסה לשבועה במשחקי סידני בשנת 2000, ומתברר שהיא לא בדיוק הועילה - בלשון המעטה. הוועד האולימפי הבינלאומי, שסירב להרחיק את רוסיה למרות שהתברר שהמדינה עוסקת בצורה שיטתית בזיוף בדיקות סמים, יבדוק 4,500 ספורטאים ויאכסן את הבדיקות, כך שניתן יהיה להשתמש בהן גם בעתיד. כלומר: ייתכן שבעוד שנה-שנתיים נגלה שגיבור זה או אחר של המשחקים, אינו אלא נוכל. לא ממש תחזית מרנינת לב. בברזיל גם ממשיכה להישמע ביקורת על עלות המשחקים, המגיעה ל-12-10 מיליארד דולר (נקודה סמלית בפני עצמה: יממה לפני הפתיחה, איש אינו יודע לנקוב במספר המדויק). אחרי השבועיים של החגיגה, ימשיכו 6.5 מיליון תושבי ריו לחיות בצילן של המצוקות: עוני, פשיעה, "זיקה", זיהום, שחיתות. האם ריו תצליח להפוך את המשחקים למנוף לפיתוח עתידי? ספק רב.