שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חאלד כבוב, אישר (28.7.16) הגשת תביעה ייצוגית בסך 53 מיליון שקל נגד מי שהיו מנהליה של חברת הבנייה מלרג ורואי החשבון שלה, עד קריסתה בשנת 2010.
התביעה תנוהל נגד בעל השליטה והמנכ"ל לשעבר, מיכאל הירשברג; בנו, עמית הירשברג, שהיה מנהל הכספים בחברה; היו"ר לשעבר, פרופ' שמחה סדן; הדירקטורים לשעבר יורם שפירא, עו"ד איתמר הרמן ומיכל מלצמן; ומשרד רואי החשבון קוסט-פורר-גבאי-קסירר, שהיה רואה החשבון של מלרג.
במוקד התביעה עומדים דוחותיה הרבעוניים של החברה בשנים 2009-2008, בהם נרשמו יתרות מזומנים גבוהות ב-67 מיליון שקל מאלו שהיו בפועל. לאחר שהחברה תיקנה את דוחותיה, הוסיפו לראשונה רואי החשבון "הפניית תשומת לב" לשאלת יכולתה לפרוע את חובותיה, וכאמור היא קרסה שנה מאוחר יותר. רשות ניירות ערך קנסה את החברה ב-500,000 שקל. עוד התברר בדיעבד, כי החברה מימשה בטחונות בשווי 9 מיליון שקל שהעמידה לטובת הבנקים הנושים.
הנתבעים (למעט מיכאל הירשברג, המצוי בפשיטת רגל) חויבו בתשלום הוצאות בסך 70,000 שקל. את פיג'ו מייצגים עוה"ד אריה דנציגר וטל לנצ'נר; את הדירקטורים מייצג משרד אגמון-רוזנברג-הכהן; ואת רואי החשבון - עוה"ד
ירון קוסטליץ, אורי בר ואמיר לוקשינסקי-גל.
את הבקשה הגיש שלמה פיג'ו, שהחזיק באג"ח של החברה, וכבוב אישר לו לייצג את כל מחזיקי האג"ח. כבוב דחה טענות סף של נושאי המשרה ורואי החשבון בדבר התיישנות התביעה וחוסר היכולת להוכיח בהליך ייצוגי את הנזק שנגרם לכל אחד מן המשקיעים. בלב החלטתו לאשר את הבקשה עומדת הקביעה, לפיה יתרות המזומנים היו מידע חיוני מבחינת המשקיעים:
"אזכיר כי חברת מלרג הינה חברה העוסקת בפרויקטים גדולים בתחום התשתיות, חברה אשר 'חיה' מפרויקט לפרויקט ואשר תלויה כמעט באופן מוחלט בתשלומים המגיעים לה מאותם פרויקטים, אשר פעמים רבות מתעכבים. בניגוד לטענת המשיבים, אין פירוש הדבר כי סעיף המזומנים אינו מהותי עבור החברה אלא להפך, סעיף המזומנים הוא מרווח הנשימה שלה לשלם לנושיה, בתחום בו בעיית הנזילות, כפי שטענה החברה עצמה בבקשתה להקפאת הליכים, היא מהחמורים.
"ההבדל בין מזומנים משועבדים למזומנים שאינם משועבדים, במצב דברים זה, הינו קריטי - השקעה בחברה עם כמות מזומנים נמוכה הסובלת מבעיות נזילות, מסוכנת יותר מהשקעה באותה חברה כאשר בסעיף המזומנים שלה ישנם עוד כמה עשרות מיליוני שקלים, כאשר הפער בענייננו בין כמות המזומנים שדווחו לכמות המזומנים האמיתית עמד על בין 38%-89%. לפיכך, אין ספק כי מדובר בטעות מהותית בדוחות הרבעוניים המגיעה כדי פרסום פרט מטעה".
כבוב מוסיף, מבלי להכריע כרגע בשאלה זו, כי "קיימות אינדיקציות משמעותיות המעידות על כך כי הוספת 'הפניית תשומת הלב' [של רואי החשבון] הייתה צריכה להופיע כבר בדוחות המקוריים, או לכל הפחות ברבעון השלישי לשנת 2009, בשל העובדה שכמות המזומנים שהייתה בידי החברה הייתה נמוכה, ואף במגמת ירידה".
בנוגע לאחריותם של הדירקטורים קובע כבוב, כי הם הסתמכו באופן מלא על המידע והנתונים שהציגה להם הנהלת החברה. אין בכך "כדי לקבוע, בשלב זה, כי הדירקטוריון התרשל בתפקידו, אולם, בענייננו עולים ספקות חמורים ביחס לסטנדרט הפיקוח שהפעיל הדירקטוריון בחברת מלרג, על מאפיינה הייחודים, ובמיוחד לאור אותה מעורבות של בעלי השליטה שהם קרובי משפחה בהנהלת החברה". כבוב גם מצביע על תמיהות נוספות הנוגעות להתנהגות הדירקטורים, להם יהיה צורך להידרש בהליך העיקרי, בנוגע לרישום שעבודים על נכסי החברה.
על משרד קוסט-פורר אומר כבוב: "לידי רואי החשבון הגיעו מסמכים המעידים על קיומם של שעבודים של כספים, בחברה אשר בה לתזרים המזומנים יש חשיבות רבה והשפעה על יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה. במצב דברים זה, אני מצפה מרואה חשבון סביר, אשר מסמך כזה הגיע לידיו, אף אם לא באופן מסודר, לבחון מסמך זה בזהירת ותשומת לב רבה, תוך ניתוח של הנתונים והשפעתם על החברה ודוחותיה, וחשוב מכל - להבין את שכתוב בו". לדבריו, "היעלמותו של נכס משועבד, בדמות ניירות הערך, בלא כל סיבה נראית לעין, הייתה גם היא צריכה לעורר שאלות, ולהביא לבקשת מידע לגבי הבטוחה שניתנה לבנקים".
הנתבעים (למעט מיכאל הירשברג שבפשיטת רגל) חויבו בתשלום הוצאות בסך 70,000 שקל. את פיג'ו מייצגים עוה"ד אריה דנציגר וטל לנצ'נר; את הדירקטורים מייצג משרד אגמון-רוזנברג-הכהן; ואת רואי החשבון - עוה"ד ירון קוסטליץ, אורי בר ואמיר לוקשינסקי-גל.
