אולימפיאדת ריו היא, באופן טבעי, כר בלתי נדלה למזכרות - ואחת המפתיעות שבהןף מבחינת הפופולריות שצברה, היא כוסות בירה מפלסטיק. הכוסות צבועות בצהוב ועליהן מופיעים בכתום, כחול וירוק השמות והסמלים של למעלה מתריסר ענפי ספורט. עד כדי כך הפכו הכוסות הללו למבוקשות, עד שברחבי המתקנים האולימפיים המחזה הנפוץ ביותר הוא של צופים שידיהם מלאות בהן, והם מחפשים עוד דוכן בתקווה שימצאו בו דגם שעדיין אין להם. ויש מגוון: כ-25 דוגמאות שונות במחיר של ארבעה דולרים כל אחת. בכוסות הללו יש מסחר ויש אפילו גניבות. המעניין ביותר הוא, שהכוסות הללו בכלל לא נועדו לשמש כמזכרות, אלא פשוט ככוסות בירה בנפח של חצי ליטר. מה שאומר, שמי שרוצה את כולן, יצטרך למלא את בטנו - ובעצם את כרסו - לפחות ב-12 ליטר בירה. אבל זה לא מרתיע את הצופים, כמו שהם מוכנים לעמוד בתורים של 25-20 איש רק כדי לקנות עוד כוס. חלקם מתרכזים באירועים בהם צפו ומנסים להשיג כוסות עם סמלי אותם ענפים, אחרים רוצים את כולן. ומה עושה מי שאינו שותה בירה, כמו כרמן פרונדה מטכסס? החלפות. פרונדה מחליפה סיכות בכוסות וכוסות בסיכות, ופעם אפילו הרימה כוס שאישה אחרת זרקה במדרגות הנעות. האחרונה שאלה אותה אם היא אספנית, וכאשר נענתה בחיוב - נתנה לה עוד כוס. ייתכן שהפופולריות של הכוסות נובעת מסיבה פרוזאית מאוד: הן הרבה יותר זולות מאשר המזכרות הרשמיות. כובע עולה 15 דולר, טי שירט תאלץ אתכם להיפרד מ-20 דולר, ומחזיק מפתחות - מתשעה. אז אם תמורת ארבעה דולרים מקבלים גם משקה וגם מזכרת - זו עסקה מצוינת.