רשות המיסים העניקה במשך 25 שנים מעמד של משקיע חוץ למי שעלה ארצה והתגורר בה, ורק לאחר פרק זמן זה "נזכרה" להגדיר אותו כישראלי החייב במס מלא. כך עולה (יום ד', 17.8.16) מפסק דינו של בית המשפט העליון.
מאיר זיילר עלה ארצה מארה"ב עם משפחתו בשנת 1973, במצוותו של הרבי מלובביץ', ר' מנחם מנדל שניאורסון. הוא היה שותף במפעלי הטקסטיל פלוקסקס ואחים, הממוקמים בקריית מלאכי והיו בבעלות הורי אשתו, דוד דויטש ושרה דויטש. בסוף שנות ה-90 התגלע סכסוך בין בני המשפחה וזיילר רכש את חלקם של חותנו וחותנתו.
רק בשומות לשנים 2002-1998 החליט פקיד השומה למפעלים גדולים למסות את זיילר כתושב ישראל, החייב במס מלא, ולא כמשקיע חוץ הנהנה משיעור מס של 10% בלבד. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט
מגן אלטוביה) דחה את רוב ערעורו של זיילר על השומות, ובית המשפט העליון דחה את רוב הערעורים ההדדיים של זיילר ורשות המיסים.
אחת מטענותיו של זיילר הייתה, שהוא הסתמך לאורך השנים על ההכרה בו כמשקיע חוץ, ולכן הרשות אינה יכולה לשנות את מעמדו. השופט
מני מזוז דוחה טענה זו באומרו, כי לא הוכח שזיילר הסתמך בפועל על מעמד זה, הוא לא הוכיח שהסתמכות זו שינתה את מצבו לרעה, ובכל מקרה - היה עליו לצאת מן הנחה שמעמד זה לא יישאר לעד. מזוז קובע, כמו אלטוביה, כי מרכז חייו של זיילר היה בישראל, ולכן בצדק קבע הפשמ"ג שיש למסותו כישראלי.
עוד מזכיר מזוז, כי כל שנת מס עומדת בפני עצמה ופקיד השומה רשאי לבחון מדי שנה את המצב העובדתי של הנישום. לבסוף הוא מציין, כי הדין שולל טענת הסתמכות אשר תוביל למעשה המנוגד לדין או להימנעות ממעשה המחויב על-פי דין, ובמקרה הנוכחי - תשלום מס אמת. "גישה זו חלה במשנה תוקף בתחום דיני המס. בתחום זה נדרשת זהירות רבה והקפדה רבה בהענקת פטורים והקלות, שכן פטור או הקלה לנישום פלוני מגדילה את הנטל, במישרין או בעקיפין, על שאר הנישומים", הוא אומר.
המשנה לנשיאה
אליקים רובינשטיין מוסיף בנקודה זו: "על הרשות לבנות מנגנוני בדיקה שימנעו מצבים כמו בתיק זה, של 'יקיצה מאוחרת', והלא בכספי ציבור עסקינן. בפרט כך, מקום שמדובר בנישומים גדולים מבחינת היקף ההכנסות".
זיילר חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. השופטת
דפנה ברק-ארז הסכימה גם היא עם מזוז. את זיילר ייצגו עוה"ד
טוביה ארליך,
יעקב שרביט ונועה לאון, ואת רשות המיסים - עו"ד קמיל עטילה.
