זכייה במדליית זהב אולימפית אינה רק שיא ההישגים של ספורטאי, אלא גם עשויה להיות שיא הקריירה הפיננסית שלו. תלוי, כמובן, אם הוא זכה במקצוע יוקרתי ושייך למדינה שיש בה שוק פרסום משמעותי. אבל יש כאלו שעצם הזכייה מעניקה להם פרסים כספיים משמעותיים. קחו לדוגמה את ג'וזף שולינג מסינגפור, אשר גבר על מייקל פלפס - גדול השחיינים בהיסטוריה - בגמר המשחה ל-100 מטר פרפר. הוועד האולימפי של ארצו יעניק לו 750,000 דולר על ההישג. זהו אחד המענקים הגבוהים ביותר שנותנת מדינה כלשהי, אם כי מדינות רבות - כולל ישראל - מקציבות פרסים ממשלתיים לנוכח החשיבות הלאומית שהן רואות להצלחה באולימפיאדה. ויש גם מדינות שנותנות מכוניות ואפילו דירות; אצלנו זה כבר קצת יותר מדי, במיוחד בהתחשב במחירי הדיור. פלפס עצמו יקבל מהוועד האולימפי האמריקני הרבה פחות: 25,000 דולר לכל מדליית זהב ו-15,000 דולר למדליית כסף, ובסך-הכל 140,000 דולר. אבל ברור שעתידו מובטח, גם עם פרישתו הקרובה, באמצעות חוזי פרסום וחסויות. בסך-הכל צפוי הוועד האולימפי האמריקני לחלק כ-2 מיליון דולר לספורטאים השוברים את שיאי הזכייה במדליות. בריטניה, הניצבת במקום השני בדירוג המדליות, לא נותנת פרסים כספיים לזוכים. גם שבדיה לא נותנת, ויש לה הסבר הגיוני: "את כל ההכנסות המסחריות אנחנו מקדישים להכנות לאולימפיאדה וכל ספורטאי מקבל תמיכה במשך שש-שמונה שנים כדי להגיע לרמה עולמית". איטליה מעניקה 170,000 דולר לכל זוכה במדליית זהב, ונכון לסוף השבוע היא כבר הוציאה 2.6 מיליון דולר. האיטלקים נדיבים במיוחד: גם ספורטאים במקצועות קבוצתיים מקבלים כל אחד את מלוא המענק, למרות שהמדליה נחשבת לאחת בלבד בספירתן. עוד מדינות המעניקות פרסים משמעותיים הן אזרבייג'ן, קזחסטן ומלזיה - 250,000 דולר על מדליית זהב. הקזחים הודיעו שיתגמלו אפילו את מי שמגיע למקום השישי. ואילו האזרים מעניקים למאמנו של הזוכה מחצית מן הסכום שניתן לספורטאי. ברזיל היא הכי שוויונית: 11,000 דולר לכל מדליה, לא משנה מהו צבעה; הזוכים בענפים הקבוצתיים מקבלים כל אחד מחצית מהסכום. שמועה שלא זכתה לאישור - אך גם לא הוכחשה - הייתה שכל אחד משחקני נבחרת הכדורגל יקבל 100,000 דולר על הזהב הראשון של המדינה. רוסיה נותנת 60,000 דולר לזוכי הזהב; באולימפיאדת החורף בסוצ'י קיבלו המנצחים גם דירות יוקרה, אך לא נמסר האם גם זוכי ריו יקבלו כאלו.